"קשה לזהות": הסכנה הסמויה בחופי ישראל

מתכננים ללכת לים בקיץ? ובכן, מעבר לצורך להישמר מזרמי עומק, מערבולות וגלים גבוהים, קיימת סכנה נוספת ומשמעותית שרובנו לא מודעים לה או לא שמים אליה לב. הכוונה היא למצוקי הכורכר הרבים שיש בארץ לאורך החוף, שבשנים האחרונות נוטים להתמוטט.

למעשה, ישראל התברכה ברצועת חוף ארוכה של כ-196 ק"מ לאורך הים התיכון. מתוכם, כ-45 ק"מ מאופיינים במצוקי כורכר חופיים - כלומר כרבע מרצועת החוף המשתרעים בעיקר בין חדרה לאשקלון.

המצוקים הללו מתנשאים לגבהים של כ-10 עד 45 מטר מעל פני הים, והם נחשבים בלתי יציבים ונמצאים בתהליך מתמשך של שחיקה ונסיגה. כעת, עם פתיחת עונת הרחצה, הסכנה בקריסתם האפשרית הופכת לממשית.

ערן בן נון, מתכנן סביבתי בחברת AVIV, אומר כי יש מספר סיבות לקריסת המצוקים: "הסיבה הראשונה היא למעשה פעילותם של גלי הים ש'נוגסים' בבסיס הצוק ויוצרים צניר בבוהן המצוק (שיפוע שלילי למצוק). לאט לאט הבסיס קטן והולך עד שהוא קורס. לעיתים יש גם אירועים בראש המצוק שמשפיעים עליו, כמו פיתוח ובנייה, ניקוז מי גשמים מכבישים ועוד. לכך יש להוסיף השפעות טבעיות כמו גשמים שפוגעים בדופן המצוק, רסס מי ים ורוחות - וכל אלה יחד משפיעים על המצוק וגורמים לקריסה. זה תהליך טבעי שקורה כל הזמן, והפעילות האנושית רק מזרזת אותו".

הסכנה הממשית של קריסת מצוקים הביאה אותנו לברר עם בן נון האם יש אזורים שבהם הסכנה גדולה יותר. לדבריו, הסכנה גבוהה במיוחד בקרבת חופי ים פופולריים - בין אם מוכרזים ובין אם לא, וכן באזורים שבהם יש מעל המצוק מבנים כמו בתים או מלונות.

בהקשר זה, הסכנה בולטת בעיקר בחופי רחצה מוכרזים כמו בהרצליה או בנתניה, שבהם מתקיימת פעילות הן מתחת למצוק והן מעליו.

האם ניתן לזהות מצוק שמצוי בסכנת קריסה?

"קשה באמת לזהות מצוק לפני שהוא קורס. ככלל, ניתן להעריך סיכון לפי גובהו ושיפועו - ככל שהמצוק גבוה ותלול יותר, כך הסכנה גדלה. אך לרוב אין סדקים או סימנים ברורים שניתן לראות מראש, והקריסה עלולה להתרחש בפתאומיות".

בנוגע להתמודדות עם הבעיה, מסביר בן נון כי קיימים מספר פתרונות: "אפשר לפעול מהים, באמצעות בניית שוברי גלים והרחבת החוף, וכך להרחיק את הים מהמצוק. אפשרות נוספת היא חיזוק המצוק עצמו, שזה בסמכות הרשות המקומית. הרשות יכולה להקים קירות תמך, מסלעות בבסיס המצוק או רשתות כמו אלה שרואים בכבישים".

לדבריו, לפני קבלת החלטות יש לשאול מה מטרת הטיפול: "אם המטרה היא לצמצם פגיעה בחיי אדם בלבד, ניתן גם לסגור את הגישה לחוף. במקרה כזה, גם אם המצוק יתמוטט - לא יקרה אסון".

לשאלה האם קיימות כיום בישראל תוכניות ממשיות לטיפול בבעיה, השיב כי קיימת תכנית מתאר ארצית מאושרת שחילקה את אזורי המצוקים לתאי שטח, ולכל תא נקבעו פתרונות אפשריים.

"חלק מהטיפול נמצא בסמכות הרשויות המקומיות שצריכות לאשר וליישם את התכנית. במקביל מתקיימות עבודות ימיות - לדוגמה, בנתניה נבנו שוברי גלים. כל התכניות הן סטטוטוריות, ולכן תהליך האישור והביצוע יכול להימשך בין חודשים לשנים".

לדבריו, הדבר החשוב ביותר בטווח המיידי הוא העלאת המודעות הציבורית: "הדבר הטוב והמהיר ביותר שניתן לעשות כרגע הוא העלאת מודעות. כמו שהציבור יודע שלא נכנסים לים ללא מציל, כך צריך להיות גם לגבי חופים עם מצוקים. במקומות מסוימים יש שילוט, ובאחרים גם גידור שמונע גישה לאזורים מסוכנים", סיכם.