חקירת רצח ימנו זלקה ז"ל - כישלון מהדהד של משטרת מחוז מרכז | פרשנות

בימים האחרונים מתחוללת סערה סביב סעיפי האישום ברצח הנורא של ימנו בנימין זלקה ז"ל. למורת רוחה של המשפחה הנער בן ה-15 שדקר את זלקה מואשם בעבירה של רצח באדישות ולא רצח בנסיבות מחמירות, ושאר הנערים מואשמים בעבירות של חבלה ותקיפה ולא בעבירה של רצח בצוותא, כלומר בשותפות לרצח.

משפחתו של זלקה תקפה בחריפות את הפרקליטות, אך את הטענות שלה היא צריכה להפנות כלפי המשטרה. אין מנוס מלומר זאת – חקירת הרצח במחוז מרכז תחת פיקודו של ניצב אמיר כהן היא כישלון מהדהד.

במשטרת מחוז מרכז עשו כמעט את כל הטעויות האפשריות בחקירה, מה שהביא בסופו של דבר לסעיפי האישום הפחות חמורים הקבועים בחוק. הפרקליטות מגישה כתבי אישום על סמך ראיות שאוספת המשטרה בחקירה, וכאן בדיוק טמונה הבעיה.

באירוע כזה חמור יש חשיבות קריטית לזמן. כל הנערים המעורבים היו חייבים להיעצר מיד לאחר המקרה. מפקדי ושוטרי מחוז מרכז לא הבינו את גודל האירוע. תחילה האירוע סווג כקטטה ולא כניסיון רצח, למרות שזלקה נדקר, איבד דם רב ופונה לבית החולים במצב אנוש.

החקירה הוטלה על תחנת פתח תקווה, תחנה שאין לה את היכולות והמשאבים לנהל חקירה מורכבת כזו. רק כעבור כמעט שלושה ימים, לאחר שבבית החולים נקבע מותו של זלקה, התעוררו במחוז והחקירה הועברה ליחידה ללוחמה בפשיעה (יל"פ), היחידה שהיתה אמורה לטפל בחקירה מהרגע הראשון.

למחרת מותו של זלקה החלו חוקרי היל"פ לבצע מעצרים, אבל זה כבר היה מאוחר מידי. במשך שלושת הימים בהם הנערים לא היו עצורים הם יכלו, ולפי כתב האישום גם עשו בפועל, לשבש את החקירה, לתאם גרסאות, לבנות קו הגנה ולהעלים ראיות. אלו היו שלושה ימים קריטיים בהם הנערים היו חופשיים לחבל בחקירה. חלק מהנערים אפילו נעצרו מאוחר יותר.

הראייה המרכזית – הסכין – לא נמצאה. לא רק שהחוקרים לא מצאו את הסכין, הם אפילו לא הצליחו בחדר החקירות לחלץ מנער בן 15 היכן הוא החביא את הסכין. במאבק המוחות בין חוקרים לנחקר, הכולל תרגילי חקירה מתוחכמים, ניצח נער בין 15. נכון שהנער מתועד דוקר את זלקה ועבורו אין כל כך משמעות לסכין, אבל יש לה משמעות גדולה לגבי שאר הנערים.

אלו טענו בחקירתם, לאחר שהיה להם זמן רב להתכונן אליה, כי לא היו מודעים לכך שחברם הגיע עם סכין ולכן לא ניתן היה ליחס להם עבירת רצח בצוותא. אך אם הסכין היתה נמצאת והיו מתגלים עליה טביעות אצבע ו-ד.נ.א של מי הנערים ניתן היה להוכיח מודעות ולהאשים אותם בעבירה החמורה. אך במחוז מרכז נתנו המון זמן לדוקר להעלים את הסכין ולהתכונן לחקירה.

במחוז התגאו כי הם הצליחו לאתר את כל הנערים המעורבים. זו לא חוכמה גדולה ומדובר בניסיון לחפות על הכישלון. למשטרה יש טכנולוגיה לבדוק איזה טלפונים ניידים פעלו בזירת הרצח, היא תפסה תיעודים ממצלמות אבטחה וכמובן שהיו גם עדים למקרה, כך שלגלות את זהות המעורבים ולאתר אותם לא היתה משימה קשה.

אילו היו מבינים שם את גודל האירוע ומאתרים מיד את הנערים ועוצרים אותם, סביר להניח שהיה ניתן להאשים אותם בעבירות החמורות ביותר. במקום להודות בטעויות, לקיים תחקיר ולדאוג שהן לא יחזרו על עצמן, במחוז מאשימים את הפרקליטות וטוענים שהם המליצו לייחס לנערים את העבירות החמורות.

בנוסף, מפקד המחוז, ניצב אמיר כהן, מגלגל אשמה כלפי מפקד המרחב. זוהי התנהלות בעייתית מאוד, לא פחות מהחקירה הרשלנית.