בלילות, על גבעות מבודדות ביהודה ושומרון, פועלות כיום יותר מ-120 חוות חקלאיות. חלקן כוללות כמה קראוונים, עדר צאן, תצפית קטנה על ההר ולעיתים גם עגלת קפה או מעיין מוסדר. אלא שבימין, בהתיישבות ואף בקרב חלקים ממערכת הביטחון, יש מי שמשוכנעים כי דווקא המקומות הללו עשויים למנוע את "7 באוקטובר הבא" במרכז הארץ.
מה שנחשב במשך שנים לפרויקט קטן ושולי של כמה רועי צאן על גבעות מבודדות, הפך בשנים האחרונות לאחד המהלכים המשמעותיים ביותר בהתיישבות ביהודה ושומרון. כיום פועלות באזור יותר מ-120 חוות, ובימין רואים בהן לא רק פרויקט אידיאולוגי, אלא שכבת הגנה אסטרטגית שנועדה לייצר שליטה בשטח, למנוע טרור, לעצור הברחות נשק ולחסום השתלטות פלסטינית על אדמות מדינה.
בניגוד לגבעות או מאחזים בלתי מוסדרים, החוות מוקמות על אדמות מדינה בשטחי C בלבד, בתיאום עם המדינה וגורמי הביטחון. בפועל, הן משמשות כנקודות אחיזה אסטרטגיות שנועדו לייצר נוכחות קבועה, לשמור על אדמות המדינה ולחזק את השליטה הביטחונית במרחב. בחלק מהמקרים, אותן נקודות אף מתפתחות בהמשך ליישובים של ממש.
שרת ההתיישבות אורית סטרוק, מהדוחפות המרכזיות של הפרויקט, טוענת כי החוות שינו לא רק את מפת ההתיישבות אלא גם את תפיסת הביטחון של צה"ל ביהודה ושומרון. לדבריה, במשך שנים הסתכלו בצה"ל על היישובים כעל מובלעות מבודדות בתוך שטח עוין, ללא שליטה אמיתית במרחב שסביבם.
"לא באמת הייתה שליטה עקרונית במרחב", היא אומרת. לדבריה, כאשר צה"ל נדרש להגן על החוות שפוזרו בשטח, הוא החל להכיר מחדש את המרחב עצמו - והשליטה הביטחונית באזור השתנתה לחלוטין.
לדבריה, אחד השינויים המשמעותיים ביותר הוא חזרתה של תפיסה ביטחונית ישנה שכמעט נעלמה מהמערכת הישראלית: "התיישבות שווה ביטחון". סטרוק טוענת כי במשך שנים רבות רווחה במערכת הביטחון התפיסה שלפיה ההתיישבות "צורכת ביטחון" בלבד, אך אינה מייצרת אותו. כיום, לטענתה, המציאות בשטח הוכיחה אחרת.
היא מצביעה על צפון השומרון, שם לאחר ההתנתקות נהפכו אזורים שלמים למוקדי טרור משמעותיים. "הגדודים הכי קשים של חמאס והג'יהאד יצאו משם", אמרה. במערכת ההתיישבותית מסבירים כי מטרת החוות מעולם לא הייתה רק להקים עוד נקודת מגורים, אלא לייצר שליטה רציפה על אדמות המדינה. סטרוק מגדירה את החוות כ"בייביסיטר של אדמות המדינה".
לדבריה, במשך שנים נותרו שטחים עצומים ריקים, בזמן שהרשות הפלסטינית פעלה ליצור "שינוי גבול דה פקטו" באמצעות בנייה, סלילת כבישים ותפיסת קרקעות. מבחינתה, החוות נועדו לעצור בדיוק את התהליך הזה.
אחד הדברים שהשפיעו עליה ביותר בתחילת דרכה בתפקיד, מספרת סטרוק, היה להסתובב בהר חברון ובאזורים נוספים ולראות עד כמה אדמות מדינה נותרו ללא נוכחות ישראלית. בהר חברון בלבד פועלות כיום 31 חוות, והאזור נחשב בעיני גורמי ביטחון והתיישבות לאחד המרחבים האסטרטגיים ביותר בישראל.
כפי שפורסם ב"היום", בהר חברון נמצא כיום אחד החורים הביטחוניים המשמעותיים ביותר במדינה, כאשר לאורך קילומטרים רבים קיים שטח פתוח כמעט ללא גדר בין דרום הר חברון לבין מרכז הארץ. לפי גורמי ביטחון, דרך אותו "חור" עוברים רכבים גנובים, שוהים בלתי חוקיים, מבריחי נשק וגורמים פליליים נוספים.
לדברי גורמים ביטחוניים, אחת הדרכים המרכזיות להתמודד עם אותו מרחב פתוח היא יצירת נוכחות קבועה בשטח באמצעות חוות, תצפיות ונקודות אחיזה אזרחיות. מבחינתם, חווה שממוקמת בציר אסטרטגי אינה רק נקודת מגורים, אלא "עיניים על השטח" שמייצרות התרעה, שליטה ומניעת חדירה.
לדברי סטרוק, במשך שנים ההתיישבות הסתכלה בעיקר על היישובים עצמם, אך בשנים האחרונות חל שינוי תפיסתי עמוק. במקום להסתכל על יישוב כנקודה בודדת, החלו לראות בו "מרחב יישובי".
כך נוצרה בשטח מציאות חדשה: כמעט לכל יישוב נוספו חווה, מעיין מוסדר, תצפית, עגלת קפה, שטחי מרעה או נקודות אחיזה נוספות, שמטרתן לייצר נוכחות ישראלית גם מחוץ לגדרות היישוב. מבחינת ההתיישבות, לא מדובר רק בפרויקט אזרחי - אלא במערך ביטחוני של ממש.
לדברי סטרוק, החוות כבר כיום מסכלות הברחות נשק, גניבות, פעילות פלילית וניסיונות השתלטות על אדמות מדינה. היא מתארת כיצד צירים שבעבר שימשו להברחות נשק הפכו בשנים האחרונות לצירים שנמצאים תחת נוכחות קבועה של חוות ואנשי שטח.
אחרי 7 באוקטובר, התפיסה הזאת קיבלה חיזוק משמעותי עוד יותר. "הדבר היחיד שימנע את 7 באוקטובר הבא זה חוות", סיפר לסטרוק אחד הלוחמים שפגשה. מבחינת גורמים רבים בהתיישבות, הבעיה המרכזית בטבח הייתה היעדר נוכחות קבועה בשטח והיעדר "עיניים" שיזהו בזמן חדירה או התארגנות טרור.
לטענתם, חווה שממוקמת בנקודה אסטרטגית מייצרת נוכחות אזרחית רציפה ומקטינה משמעותית את האפשרות לחדירה רחבת היקף מבלי שצה"ל יידע עליה בזמן.
גם בדרג המדיני, לטענת סטרוק, חל שינוי משמעותי ביחס לפרויקט. לדבריה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעבר כמעט ולא עסק בנושא, החל בשנה האחרונה להתייחס לחוות כחלק משמעותי מהתפיסה האסטרטגית ביהודה ושומרון, ואף ביקש לבחון הקמה של חוות נוספות באזורים שונים.
עם זאת, סטרוק מדגישה כי מבחינתה החוות אינן "השתלטות פרטית" על קרקעות. לדבריה, החוות אמורות לפעול בתיאום מלא עם המדינה, עם מערכת הביטחון ועם גורמי התכנון. "חווה לא באה לתפוס לעצמה שטח", היא אומרת, "אלא לשמור על אדמות המדינה מפני השתלטות עוינת".
אלא שבימין כבר מסתכלים גם על השלב הבא. סטרוק עצמה אומרת כי מבחינתה העתיד אינו מסתיים רק בשטחי C, אלא בהרחבת הנוכחות הישראלית גם לשטחי A ו־B. מבחינת גורמים רבים בהתיישבות, מדובר למעשה בשחיקה הדרגתית של הסכמי אוסלו באמצעות שליטה ביטחונית רחבה יותר, הרחבת ההתיישבות ונוכחות אזרחית קבועה בשטח.
עבור תומכי המהלך, החוות אינן רק מאבק על אדמה או התיישבות. מבחינתם, זהו ניסיון לייצר מחדש את חגורת הביטחון של מדינת ישראל - לא על גבול עזה, אלא על ההרים שמשקיפים על כביש 6, נתב"ג וגוש דן.
ומה שנראה לפני עשור כמו יוזמה שולית של כמה רועי צאן, הפך בעיניהם לאחד המהלכים הביטחוניים והמדיניים המשמעותיים ביותר בישראל שאחרי 7 באוקטובר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו