מלחמות לא מנצחים רק מהאוויר - הן מוכרעות על הקרקע

מבצע "שאגת הארי" הזכיר לישראל אמת יסודית שעוצמה צבאית אינה עומדת בפני עצמה - היא נשענת על תשתית אזרחית רחבה, ואם זו נסדקת עתידה של החזית להישחק.

בזמן שמערכות מתקדמות פועלות בשמיים, המערכה שקובעת את התוצאה מתנהלת גם על הקרקע - במפעלים, בשרשראות האספקה וביכולת לייצר, לספק ולבנות תחת לחץ. במהלך הלחימה התעשיות בישראל עבדו מסביב לשעון, מפעלים סיפקו ציוד, חומרים ותשתיות לחזית ולעורף כאחד.

במציאות של מלחמה ממושכת, שבה שרשראות אספקה מתוחות עד הקצה ולעיתים אף נקטעות, יכולת זו אינה מותרות, אלא תנאי שמאפשר את המשך ניהול המערכה. השנים האחרונות המחישו עד כמה המערכת הגלובלית, שעליה נשענה ישראל לאורך זמן, עלולה להיות פחות צפויה בעת חירום. מחסור בחומרי גלם, עיכובים לוגיסטיים והגבלות יצוא אינם תרחיש קצה, אלא אתגר שיש להיערך אליו מראש. מדינה המבקשת לשמור על חופש פעולה גם ברגעים מורכבים, נדרשת לחזק את יכולות הייצור המקומיות ולצמצם תלות קריטית בייבוא.

המשמעות רחבה יותר מהיבט לוגיסטי. מלחמה רב-זירתית ממושכת מזכירה ש"חוסן לאומי" אינו נמדד בסיסמאות, אלא ביכולת של מדינה להמשיך לפעול גם כשהכול תחת לחץ. כאשר העורף נדרש לתפקד תחת איום מתמשך, השאלה איננה רק איך מגינים, אלא איך ממשיכים לבנות, לשקם ולשמור על רציפות. כאן מתגלה התפקיד האמיתי של התעשייה המקומית, לא רק כספקית, אלא כתשתית שמחזיקה את המדינה כולה.

גם בתחום המיגון והשיקום נדרשת האצה מתמשכת של תהליכים, כדי להבטיח מענה רחב ומהיר יותר לצרכים בשטח. כאשר המענה אינו שלם או מתעכב, ההשפעה אינה רק פיזית - היא מחלחלת לתודעה ומשפיעה על תחושת הביטחון לאורך זמן. במציאות שבו מרכזי אוכלוסייה בעורף הופכים ליעד, כפי שראינו במערכה האחרונה, אין עוד הפרדה אמיתית בין חזית לעורף ולכן חיזוק התשתית האזרחית, ובמרכזה התעשייה המקומית, הופך לתנאי ליכולת הצבאית עצמה.

מכאן והלאה, נדרשת הסתכלות אחרת, לא רק על המלחמה הנוכחית, אלא כהיערכות לזו שעוד תבוא. חיזוק התעשייה המקומית לא יכול להישען רק על העדפה ישירה, כמו מתן עדיפות במכרזים או רכישת תוצרת כחול-לבן, אלא צריך להתבסס בעיקר על יצירת תנאים שיאפשרו לה להתחרות, לפעול ולהתרחב לאורך זמן: הפחתת עלויות מבניות כמו קרקע וארנונה, יצירת ודאות רגולטורית ותכנון ארוך טווח שיאפשר השקעות משמעותיות.

במקביל, יש חשיבות להבטחת זמינות חומרי גלם גם בעתות חירום, ולבניית מנגנונים שיבטיחו רציפות עסקית, בין היתר באמצעות המשך הוצאת מכרזים, פרויקטים והזמנות גם בתקופות מורכבות.

סוגיה נוספת שיש להתמודד איתה באופן פרגמטי היא כוח האדם. התעשייה הישראלית, במציאות הנוכחית, נשענת גם על עובדים זרים בתחומים מסוימים. לצד המשך פיתוח ההון האנושי המקומי, נדרשת התאמה של תהליכים רגולטוריים כך שיאפשרו גמישות וזמינות כוח אדם - במיוחד בתקופות חירום, שבהן עיכובים באישורים עלולים לפגוע ברציפות הפעילות.

מבצע "שאגת הארי" עוד ינותח מזוויות רבות, אך הלקח המרכזי כבר ברור - עוצמה צבאית אינה מתחילה רק בטייסת, היא מתחילה ביכולת העצמאית לבנות, לייצר ולתחזק. האתגר כעת הוא לתרגם את ההבנה הזו למדיניות עקבית בשטח, שמחזקת את התעשייה דרך יצירת תנאים לפעילות רציפה: הפחתת עלויות מבניות, יצירת ודאות רגולטורית והבטחת זמינות חומרי גלם גם בתקופות מורכבות. לצד זאת, יש חשיבות להמשכיות עסקית באמצעות קידום מכרזים, פרויקטים והזמנות גם בעת חירום, ולהתאמות נדרשות בתהליכים רגולטוריים כדי לאפשר גמישות תפעולית, לרבות בכל הקשור לכוח אדם.

בסופו של דבר, החוסן של החזית והעורף נשען על חוזקה של התשתית האזרחית. חיזוקה אינו מהלך נקודתי, אלא חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הלאומי - כזה שנבנה בשגרה ומאפשר מוכנות אמיתית ברגע האמת.

הכותב הינו מנכ"ל קבוצת אקרשטיין