כשבועיים לאחר הרצח שזעזע את המדינה הוריו של הצעיר ימנו בנימין זלקה ז״ל שנדקר למוות בפיצרייה בה עבד, מדברים לראשונה.
אביו בלטה ואימו שיהאבבה מתקשים למצוא את המילים לאחר האובדן הקשה והבלתי נתפס. הם מדברים על הכאב והגעגוע הכואב לבן שהיה עמוד התווך של הבית ועזר בכל מטלה בבית, בין אם זה בטיפול באחים הקטנים, קניות, הסעות ועצמאות כלכלית שלקח על עצמו בגיל צעיר כדי להקל על ההורים.
אימו מספרת על ילד שהיה כולו טוב ״עלינו לארץ כשימנו היה בן שנה ושמונה חודשים. כבר בגיל צעיר הוא היה נדיב בצורה יוצאת דופן, תמיד ניסה לעזור לכולם. הוא תמיד היה מוקף בחברים".
"כבר בגיל 14 הוא התחיל לעבוד ומימן את עצמו, בגיל 16 כבר הוא קנה אופנוע. זה עזר לנו מאוד בבית. הוא זה שהיה לוקח את האחים הקטנים לבית ספר ובחזרה" היא מספרת.
כשהם נכנסים לחדר שלו הם מתקשים לעצור את הדמעות. "הוא היה אמור להיות עכשיו בטיול בחו"ל עם החברים שלו" מספר אביו בזמן שהוא מחזיק את הדרכון שמונח על השידה ליד המיטה של ימנו. "היו לו תוכניות גדולות" אומרת אימו, "הוא סיפר לי שהוא רוצה לפתוח פיצרייה שהוא ינהל אותה".
"איך הוא הלך ככה?" הם זועקים. "הם חיות שטרפו את הילד שלנו ללא סיבה" הם אומרים על הרוצחים. אביו מדגיש שזה לא רק מי שדקר או הרביץ לקח חלק ברצח אלא כל מי שנכח באירוע ולא עשה כלום בשביל לעצור את האלימות. "כל מי שצילם, עמד והסתכל, כל אלו צריכים להיעצר ולקבל עונש חמור כמו מי שרצח אותו".
הוא ממשיך בקול שבור: ״הלב שלנו מת. במקום להכניס אותו לחופה, אני קברתי אותו. ילד שהוא פרח. נרצח בגלל שום דבר, איפה הביטחון שלנו? אני שומע איך אנשים מפחדים לצאת מהבית. מורים ומנהלים הגיעו לכאן ואמרו שהם מפחדים. אנחנו דורשים משפט צדק, חייבים לתת להם את הענישה הקשה ביותר, שישבו כל החיים בכלא".
הם מדגישים כמה הוא מודים לעם ישראל שהגיע בהמוניו לחבק, לנחם ולתמוך במהלך השבעה והם מבקשים שלא יעזבו אותם ושלא ישכחו את ימנו. שיהאבבה פונה במסר להורים בישראל ומבקשת שיחנכו את הילדים שלהם שיהיו אנשים טובים "כמו ימן ולא כמו הרוצחים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו