מדינה תחת טרור פרוטקשן: "העונשים מגוחכים, אז אין הרתעה"

תופעת גביית דמי החסות בדרום אינה רק סיפור של עבריינות מקומית, אלא ביטוי עמוק לכשל מתמשך במשילות. כך עולה מדוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה ומהעדויות שמגיעות מבעלי עסקים בשטח.

לפי הדוח, היעדר האכיפה מתבטא באיומים על עסקים נורמטיביים, בפגיעה בתשתיות ובעלויות כלכליות כבדות למשק. ריבוי אירועים עברייניים והיעדר הרתעה פוגעים בתחושת הביטחון של האזרחים ובאמון שלהם במוסדות המדינה. הנתונים מצביעים גם על פער בין מדיניות ליישום בפועל - 41% בלבד מהגופים המבוקרים דיווחו על טיפול בליקויים ורק כרבע מהם טופלו בפועל.

שטח הפקר

לתוך המציאות הזו נכנסות העדויות מהשטח. א', קבלן ויזם הפועל כבר שלושה עשורים בענף הבנייה בדרום ובכל רחבי הארץ, מתאר מציאות שבה הפרוטקשן הפך לחלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית. "כולם משלמים", הוא אומר.

לדבריו, הסכומים נעים בין 7,000 ל־10,000 שקל לפרויקט, לעיתים כבר בשלבים הראשונים. "מגיע אליך ילד בן 17 לאתר, אומר לך שזה השטח שלהם, ואתה צריך לשלם. כולם יודעים מה יקרה אם לא תעשה את זה, אז אתה פשוט משלם".

מעבר לסחיטה הכספית, האיום המרכזי הוא הנזק הכלכלי הישיר. א' מתאר מקרה בבאר שבע שבו יומיים בלבד לפני פתיחת סניף של עסק חדש נגרם הרס כבד: ציוד של מערכות מיזוג אוויר נגנב, מרצפות נותצו, והנזק נאמד במאות אלפי שקלים. "זה לא רק כסף - זו תחושה קשה של חוסר אונים", הוא מוסיף.

התחושות הקשות אינן מנותקות מהתמונה הרחבה. א' מספר כי גם כשניסה להיאבק בתופעה ולשתף פעולה עם רשויות האכיפה, התוצאה לא שינתה את המציאות. במקרה אחד בנס ציונה הוא תיעד והקליט ניסיונות סחיטה. התיק הוביל להרשעה, אך לדבריו הענישה לא יצרה הרתעה. "זה נגמר ב־18 חודשי מאסר וקנס של 15 אלף שקל. ניכו לו שליש והוא היה רק השליח".

לטענתו, הפער בין היקף התופעה לבין רמת הענישה יוצר מצב שבו אין הרתעה אמיתית. "העונשים מגוחכים, אז אין מה להתעסק איתם. גם אם המשטרה תופסת אותם - זה לא עושה הבדל בשטח".

גם במקרים אחרים, לדבריו, האכיפה אינה משקפת את חומרת המעשים. הוא מתאר אירוע שבו נגנב רכוש מביתו, אך למרות ראיות שאותרו באמצעות חוקר פרטי - כתב האישום עסק בעבירת תנועה בלבד. "במקום רכוש גנוב הגישו אישום על נהיגה בחוסר זהירות".

"הזנחה טוטאלית"

במציאות הזו פועל ארגון "השומר החדש" בראשותו של המנכ"ל יואל זילברמן, באמצעות מתנדבים בשטח כדי להגן על חקלאים מפני פגיעה ודרישה ל"דמי חסות" באמצעות שמירה על השדות, הגידולים ובעלי החיים שהם מגדלים. זילברמן מצביע על תמונה רחבה אף יותר, וההשלכות הכלכליות חורגות מעבר לתופעת הפרוטקשן. לדבריו, "צריך להכיר בכך שהיקף ההזנחה של הדרום הוא טוטאלי. אזרחי מדינת ישראל משלמים סכומי עתק בכל שנה על מים, דלק ודלק סילוני שנגנבים בנגב, כמו גם חשמל שהתשתיות שלו נהרסות".

זילברמן מתאר מערכת שלמה של כלכלה עבריינית שפועלת במקביל לכלכלה החוקית. לצד תעשיית הפרוטקשן, שלדבריו הפכה לאחת החזקות בישראל, הוא מצביע גם על "תעשיות" סמים ונשק בהיקפים רחבים. "בנוגע לפרוטקשן, מדובר על רווחים במיליארדים, זו אחת מעשר ה'תעשיות' הכי חזקות במדינה", הוא אומר ומוסיף כי בפועל עסקים משלמים לא רק מע"מ אלא גם "עוד לפחות 15% לפרוטקשן. מדובר לפעמים ב־30% גם מהרווחים".

הדברים מתחברים ישירות לעדות של א' על שגרת התשלומים בענף הבנייה: "כולם משלמים פרוטקשן", הוא אומר, וזילברמן מחזק את התמונה וטוען כי הנתונים הרשמיים שפורסמו אף ממעיטים בהיקף התופעה.

"בדוח מבקר המדינה דובר על סחיטה של 80% מהקבלנים באזור, אבל בפועל זה 100%, פשוט לא כולם מוכנים להיחשף".

היעדר מדיניות

גם בסוגיית האכיפה נרשמת חפיפה בין העדויות. א' מתאר מערכת שלא מצליחה לייצר הרתעה, וזילברמן מצביע על היעדר אסטרטגיה כוללת. "אין תכנון לא למשטרה, לא לשב"כ ולא לממשלה, וכשזה לא מתוכנן - זה מסכן את העתיד של מדינת ישראל".

לדבריו, המחסור בכוחות בשטח רק מעמיק את הבעיה: "יש מועצות אזוריות עם שתי ניידות בלבד, זה אזור שליטה שלא מצליחים לנטרל", אומר זילברמן.

התמונה המצטיירת מהשילוב בין דוח מבקר המדינה, העדויות מהשטח ודבריו של זילברמן היא של מציאות מתמשכת שבה הפשיעה הכלכלית הפכה לשיטה. הפער בין היקף התופעה לבין היכולת של המדינה להתמודד איתה אינו רק שאלה של אכיפה נקודתית, אלא של מדיניות כוללת והיעדרה. כל עוד התופעה ממשיכה להיות משתלמת לעבריינים, וכל עוד מי שנפגע ממנה חושש להיחשף - דמי החסות ימשיכו להיות חלק מהמציאות בדרום.