נשות הברזל, הבטון והטיח: המהפכה הנשית בענף הבנייה בישראל

בעבר אתרי בנייה בישראל נחשבו לממלכה גברית כמעט לחלוטין. בשטח עצמו, שבו שלטו רעשי הכלים הכבדים, קסדות הבטיחות, זיעת הפועלים ומפות התוכניות ההנדסיות לא ניתנה לנשים דריסת רגל. אבל בשנים האחרונות מתרחשת מהפכה שקטה בענף הבנייה: יותר ויותר נשים נכנסות לעולם הזה כמהנדסות, מנהלות פרויקטים ומפקחות עבודה, כשהן שולטות ביד רמה בשטח ומוכיחות שמקצועיות, ידע ונחישות אינם תלויים דווקא במגדר.

"הגברים נרגעים כשאני מגיעה"

רעות (33), מהנדסת בניין, מנהלת כרגע ביד רמה שני פרויקטי ענק - התחדשות עירונית בכיכר המדינה בתל אביב ומגדל של 30 קומות בבת ים. היא נמצאת יום־יום באתר עם נעלי עבודה, אפוד וקסדה, ומנהלת את הקבלנים, את התקציב ואת לוחות הזמנים.

היא למדה הנדסת בניין בטכניון וסיימה לפני שש שנים. תחילה עבדה כמנהלת תכנון, ולפני שלוש שנים עברה לביצוע בשטח, כמנהלת פרויקטים. "תמיד הייתי אדם ריאלי. ידעתי שאלמד הנדסה, רק לא איזה סוג. ואז התחלתי ללמוד הנדסת בניין - והתאהבתי. הבנתי שזה התחום שלי. קלטתי שבעולמות הבניין אפשר לראות איך דברים צומחים, פיזית בשטח, וזה עניין אותי, אז התגלגלתי לשם".

לשיטתה של רעות, "אין דבר כזה מקצוע של גברים או של נשים. נקודה". היא מאמינה שאישה יכולה להשיג כל יעד שברצונה לממש.

"זה נכון שענף הבנייה הוא עדיין עולם גברי, וזה מורגש בשטח. למעשה, אני כיום האישה היחידה בשני האתרים שאני מנהלת". אני נמצאת כל היום בסביבה גברית, ואני מרגישה שהם מקבלים אותי בסדר גמור. הנוכחות שלי מאוד תורמת. אני רואה גברים נרגעים כשאני מגיעה לאתר.

"באתרי בנייה יש צעקות ואמוציות, עם המון אגו גברי ורגשות שהם לא תמיד חיוביים. אני מרגישה שכשאני מגיעה פתאום הכל נרגע ואנשים מדברים יותר יפה זה לזה. הם לא מרגישים נוח לקלל ליד אישה, אז הנוכחות שלי קצת מנקה את האווירה".

רעות מספרת על התגובות שהיא מקבלת מסביבתה: בעוד שיש מי שהרימו גבה, למה לא בחרה בעבודה במשרד, דווקא משפחתה הקרובה מפרגנת. "תמיד גדלתי בסביבה גברית, וכילדה הייתי סוג של טום בוי. בחיי היום־יום שלי אני לא נותנת הרבה מקום לשאלת ההבדלים בין גברים לנשים. מבחינתי, אישה יכולה לעשות כל תפקיד שהיא רוצה. וכל עוד התפקיד לא פיזי מדי, אין שום סיבה שאישה לא תעשה מה שמעניין אותה לעשות.

לנשים שמעוניינות להיכנס לתחום רעות ממליצה לא לקחת את התגובות השליליות ללב. "צריך הרבה חוסן נפשי, כי יש אנשים שינסו לזלזל ולהוריד אותך, מאחר שעדיין מדובר בעולם שמבוסס ברובו על אגו גברי, של 'מי שיודע יותר טוב' ושל 'מי נמצא יותר זמן בתחום'. סוג של אווירה צבאית. אז אל תיתנו לדברים האלה להשפיע. מי שתדע לקחת נכון את המגדר שלה ואת הנשיות, תדע איך להתחמק ממשחקי האגו האלה. היא תהפוך את זה ליתרון".

חברת שיכון ובינוי נדל"ן מודעת למצב שבו אין הרבה נשים בתפקידי שטח בענף הבנייה. לדברי דנה פרץ, מנהלת משאבי האנוש בחברה, "אנחנו פועלים באופן מודע לשנות את המציאות הזו, החל ממדיניות גיוס שמעודדת נשים להשתלב בתפקידי הנדסה, פיקוח וניהול באתרים, ועד ליצירת מסלולי ליווי והתפתחות מקצועית שמאפשרים להן להוביל פרויקטים מורכבים בשטח. מבחינתנו זו לא רק שאלה של שוויון הזדמנויות, אלא תפיסה ניהולית רחבה: צוותים שמביאים מגוון פרספקטיבות של נשים וגברים מייצרים חשיבה מאוזנת ומעמיקה יותר, מקבלים החלטות טובות יותר, ובסופו של דבר גם מובילים להצלחות מקצועיות ועסקיות עבור הארגון".

"העבודה בשטח היא שליחות"

נויה (34), מהנדסת ביצוע, חיה את השטח ברמה הכי פיזית שאפשר. נמצאת שם, "על התקרה עם הברזל", מול הפועלים הסינים והסודנים, ויוצקת בפועל את הבטון לצידם. יודעת איפה נמצא כל בורג בבניין.

נויה מתארת גישה של "הובלה ביחד". במקום לצעוק על הפועלים, היא רותמת אותם. כשיש מחסור בידיים עובדות, היא לא מתביישת לקשור ברזל בעצמה, ביחד איתם. וכשגברים באתר מציעים לעיתים לסייע לה בהרמת חפצים כבדים, היא מסרבת בנימוס, כדי לשמור על תדמית של שותפה שווה, לא מישהי שזקוקה לעזרה.

היא התחילה כהנדסאית אדריכלות וקונסטרוקטורית (תכנון), אבל עד מהרה הבינה שהיא לא מסוגלת לשבת במשרד מול מחשב. מבחינתה, הבנייה היא לא רק עבודה אלא מימוש של ציונות. "בשבילי עבודה בשטח היא באמת שליחות, לבנות את הארץ. אנחנו בונים את העתיד ואת הדרך שבה אנשים חיים.

"אני זו שאמורה לדעת איפה כל בורג נמצא בבניין, ואם הוא לא נמצא במקום הנכון - אני צריכה להרים את הדגל ולדאוג שהוא יגיע למקום הנכון. זאת אחריות כבדה מאוד. תפקידי לבדוק את התוכניות שמגיעות מכל היועצים - אדריכלות, קונסטרוקציה, חשמל ואינסטלציה - ולוודא שהפועלים בשטח מיישמים אותן בצורה מדויקת.

"מהנדס ביצוע הוא הגורם המקצועי שאחראי לתיאום בפועל בין כל הגורמים המעורבים באתר הבנייה. הוא פותר את כל הבעיות בזמן אמת בשטח. הוא אחראי שכל אבן וכל צינור יונחו במקום שהם צריכים להיות. אחראי להתריע על כל בעיה. ואם צריך, אני גם קושרת את הברזל ויוצקת בטון. לפני כן אני בודקת איזה בטון מגיע, ומוודאת שאין למשל התנגשויות בין האינסטלציה והחשמל. זאת אחריות כבדה מאוד, ואני ממש מתרגשת לעשות את העבודה הזאת".

12 יום בלבד אחרי שהשתחררה מצה"ל כבר למדה נויה הנדסאות אדריכלות. תחילה עבדה במשרד, עד שהבינה שהיא רוצה שטח. "כל כך התרגשתי וזה בער בי, אז החלטתי ללמוד הנדסת בניין. הגעתי לסולל בונה כמהנדסת ביצוע, וזה תפקיד כל כך ממלא ומרגש, לראות את ההתקדמות של הבניין, שלב אחרי שלב, ולדעת מי עשה כל דבר. ואחר כך לעבור ליד הבניין הגמור ולהבין שהיית האחראית על כל בורג ועל כל יציקת בטון שם.

"אני מרגישה שיש מקום אמיתי לנשים לפרוח ולגדול בענף הבניין, בהנדסה ובביצוע. ומאוד חשוב שיש גב של חברה גדולה שנותנת כבוד ומקום לנשים. היו רגעים שהייתי צריכה להוכיח את עצמי קצת יותר, אבל ברגע שאת מקצועית, החלטית ועקבית - גם הכבוד מגיע. ברגע שרואים את המקצועיות שלך, זה כבר לא משנה אם את גבר או אישה - את חלק מהצוות.

"באתר נלחמים ביחד, יוצאים לקרב. חשוב מאוד לרתום את הפועלים ואת הקבלנים כדי לקבל את התוצאה הטובה ביותר. באופן אישי, אני חושבת שחשוב להראות לגברים שעובדים איתנו שאנחנו חלק מהם, איתם בשטח, יד ביד לאורך כל הדרך. שאנחנו לא שונות מהם. אין משהו שגבר עושה בביצוע שאני לא יכולה לעשות. זאת התחושה שאני נותנת לכולם. אני יכולה לעלות על קורות, לטפס על פיגומים, לעשות הכל. הם רואים את הנחישות שלך, את המקצועיות ואת הרצון שלך להביא את הפרויקט קדימה. בסוף כולנו רוצים להגיע לעבודה עם חיוך ולצאת עם חיוך".

לנשים שמתלבטות אם להיכנס לתחום יש לנויה מסר. "אני אומרת שלא צריך לפחד מענפים שנחשבים 'גבריים'. אם יש לכן תשוקה למקצוע, וזה הרצון שלכן, לכו על זה. השטח צריך נשים, והן צריכות להיות בכל מקום שבו מתקבלות ההחלטות".

"השינוי קיים, אבל איטי"

יעל (46), עם ותק של יותר מעשור, מביאה איתה פרספקטיבה של מי שראתה את מגמות השינוי בענף לאורך זמן. בעברה היתה אחראית על תחום התיאום האדריכלי והשינויים שביקשו הדיירים באתרים, וכיום היא משמשת מתאמת תכנון וקידום רישוי לפרויקטים בביצוע.

לתחושה של "אישה יחידה באתר בנייה מלא בגברים" היא כבר התרגלה. "מגמת השינוי בענף קיימת, אבל היא איטית. בסופו של דבר, הרוב הכמעט מוחלט באתרים הוא גברי. נשים עדיין כמעט לא משמשות מהנדסות ביצוע או מנהלות פרויקטים באתרים".

יעל מודה שיש עדיין פערים במידת הביטחון העצמי בין נשים וגברים בענף, אך לדבריה הם הולכים ומצטמצמים. לטענתה, נשים בעולם העבודה בכלל, ובתחום ההנדסה בפרט, עדיין לא יודעות לדרוש את המגיע להן, ולפעמים גם מוערכות פחות מגברים - לא ביכולות או במידת המקצועיות, אלא בשכר. והיא מדגישה שהתכונות "הנשיות" שלה - דוגמת סדר, ארגון, דיוק וירידה לפרטים - קריטיות להצלחת פרויקטים לא פחות מכוחניות ואסרטיביות.

"אני חוזרת הרבה פעמים מהעבודה עם בגדים מלוכלכים, אבק ושאריות חומרי בנייה, אבל העובדה שאת האחראית על בניין שמתחיל מאפס וצומח היא מרתקת. פיקוח בשטח דורש הרבה פעמים להסתובב באתרים, גם כשחם מאוד וגם כשקר. תמיד הייתי האישה היחידה באתר, וחסרה לי הנוכחות של חברות נשית, אבל באיזשהו שלב זה הופך להיות היום־יום, ואת מתרגלת ופחות מתייחסת.

"עד עכשיו הייתי תחת הכובע של הקבלן, עכשיו אני באה מהצד של היזם. מהצד הזה יושבות איתי כמה וכמה מהנדסות, אבל זה לא קורה באתרים עצמם".