גילוי חדש ומרתק מארכיון כפר עציון חושף כי מאחורי ההחלטה להעביר את לוחמי הל״ה לקבורה בהר הרצל, התנהל ויכוח טעון, ערכי ואידיאולוגי בין משפחות הנופלים, ויכוח שנגע בלב השאלות של אחיזה בארץ, אמונה ועתיד ההתיישבות.
לוחמי הל"ה, שנפלו בה׳ בשבט תש״ח בדרכם לסייע לגוש עציון הנצור, נקברו תחילה בכפר עציון. רק כעבור כשנתיים, במסגרת מבצע לאומי לאיסוף חללי המלחמה, הועברו לקבורה בירושלים. אלא שכעת מתברר כי ההחלטה לא הייתה מובנת מאליה.
מהמחקר של ד״ר שוקי שריר עולה כי דווקא חלק מההורים הדתיים היו בין הדוחפים להעברת הקברים, וזאת מתוך חשש עמוק לגורל הנופלים. ראובן מס, אביו של מפקד המחלקה דני מס, הסביר זאת באופן חד: "עכשיו הערבים מסכימים. לא נשאיר אותם בידיים טמאות, אל נחמיץ את ההזדמנות".
"כפר עציון ישוב לתחיה"
עבורם, לא היה מדובר רק בשאלה הלכתית, אלא בדאגה ממשית למנוחת הנופלים. ללא נוכחות יהודית בשטח, הקברים נתפסו כפגיעים, והעברת החללים נתפסה כהכרח.
מנגד, דווקא נציגי ההתיישבות העובדת התנגדו למהלך, מתוך תפיסה הפוכה לחלוטין. מבחינתם, השארת הלוחמים באדמת הגוש הייתה מעשה ציוני מהמעלה הראשונה. יעקב פנואלי, אביו של אחד הנופלים, ביטא זאת בחריפות: "עצם הידיעה על העברה זיעזעה אותי. גוש עציון הציל את ירושלים ואדמה זו קדושה היא. הטוב ביותר להשאירם שם. יבוא פעם שלום וכפר עציון ישוב לתחיה ואז נקים להם מצבה".
גם אנדה פינקרפלד, קרובת משפחה של אחד הנופלים, הזהירה מפני המהלך:
"אל נדחוק את הקץ. הגוש עוד יהיה שלנו בזכות הל"ה". למרות חילוקי הדעות, דבר אחד היה מוסכם על כולם, אף משפחה לא ביקשה להפריד את יקירה. הרצון לשמור על אחדות המחלקה, גם במותם, גבר על כל מחלוקת.
בסופו של דבר הוחלט על פינוי הקברים, תחת פיקוח הרבנות הצבאית ובהובלת הרב שלמה גורן, והלוחמים הובאו לקבורה בהר הרצל. הוויכוח ההוא, בין פחד לאובדן לבין אמונה בעתיד, בין שמירה על המתים לבין אחיזה באדמה, ממשיך להדהד גם היום.
הגילויים החדשים יוצגו בהרחבה במסגרת "כנס מחקרי ארץ יהודה העשירי", שייערך ביום שלישי, י"ח באייר (5.5.2026). הכנס, המוקדש לזכרם של ד"ר דוד וחנה עמית ז"ל, יארח את בכירי החוקרים והארכיאולוגים.
האירוע נערך בשיתוף בית ספר שדה כפר עציון, ארכיון כפר עציון, קרן קיימת לישראל, רשות העתיקות, קרן דוד יסלזון, מו"פ אזורי מזרח ואוניברסיטת בר-אילן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו