ביממה הקשה שבה לוחם גולני נהרג ו־15 חיילים נפצעו מנפילות של רחפני נפץ, ישבנו ב"הבגט של אביקו" שבמועצה המקומית שלומי, וניסינו לביים שגרה, כמו אלפי התושבים שהפסקת אש, מבחינתם, היא אש ללא הפסקה.
"הפסקה?", צחק במרירות אבי אוחנה, בעל המקום. "יש אזעקה פעמיים ביום וכטב"מים וטילים, אבל כל עוד צה"ל שם ופועל כמו שאנחנו חושבים, או רוצים לחשוב, אז שימשיכו. יש לנו זמן ואורך רוח".
אוחנה מספר שההכנסות בעסק ירדו בגלל המלחמה שלא רוצה להסתיים. פחות לקוחות נכנסים ואם כבר אז מזמינים משלוח - כי לא רוצים לצאת מהבית. מי שאחראי על העברת הסחורה החמה הוא שמואל אשר, בעל חברת משלוחים, שעובד בימים אלה לבד, כי מי רוצה להתרוצץ בכביש כשהאזעקה נשמעת?
"אזעקות תופסות אותך באמצע ואתה בפאניקה כשהטילים עפים מעליך כמו בסרט", אשר מסביר. "אבל אם לא תעבוד, איך תאכל? אף אחד לא דואג לך. תבין, בכביש שליד, ממש פה, נפלה קטיושה. אחי, לקטיושה אין כתובת, אתה לא יודע איפה היא תיפול, וכשיש אזעקה תראה את כולם רצים ומשתוללים. אין כאן אחד שלא סובל מחרדות, ומי שאומר שאין לו - שקרן. ממש סובלים. נהיינו בדיוק כמו עוטף עזה".
מתיישרים עם טראמפ
שמשון גואטה, ממושב גורן הסמוך, הוא מאלה שבאו פיזית לאכול בגט, כולל תוספות. הוא יודע בדיוק על מה חבריו מדברים. "בהלוויות אצלנו זה מקסימום עשרה אנשים ובאזכרות אפילו פחות", הוא מספר. "היו הלוויות שאמרו לנו 'מהר לקבור ובלי הספדים'. רק לסיים וללכת. אנחנו מגדלים עופות לשחיטה ואף אחד לא רוצה לקחת, הנהגים מפחדים להגיע".
אשר, השליח, מקווה שצה"ל ימשיך ויסיים את המלאכה, למרות הלחצים האמריקניים למתן את האש. "לסיים כמו שצריך ולא להגיע להסדרים", הוא מבהיר. "עד שחיזבאללה לא יפורק מנשקו, לא לעצור. למה, הם שואלים מישהו? עושים מה שהם רוצים. לכן אם כואבת לך השן - תטפל בה, ולא תחיה כל החיים על כדורים; ואם ארה"ב נותנת קצת מרווח, אז לנצל אותו במאה אחוז ולא בחמישים כמו עכשיו. ברגע שהלבנונים ירגישו את מלוא העוצמה שלנו, המצב ייראה אחרת".
אוחנה, בעל המקום, דווקא מבין את האילוצים. "אין ברירה", הוא אומר. "טראמפ החליט ואנחנו מתיישרים, כי בלי האמריקנים לא היו יוצאים לתקוף באיראן, לא היה לנו חימוש, לא היה כוח. אי אפשר להגיד 'שמרתם עלינו ועכשיו אנחנו עוזבים'. אתה צריך לפעמים להוריד ראש ולהבין את המצב, אבל גם, לא בכל מחיר. יודע מתי נהיה בטוחים בצפון? כששר הביטחון, או ראש הממשלה, יבואו לגור פה, כי בטוח שעל משפחתם הם ישמרו היטב".
לאוחנה ילדה בת 9 וילד בן 6 וחצי. הוא נולד בשלומי ואף פעם לא חשב לעזוב. "גדלתי כאן, פתחתי עסק, ולעזוב זו לא אופציה", הוא מבהיר. "הם יעזבו, אבל לא אנחנו. וגם לא נסכים למצב שהם יחזרו להסתובב על הגדר, כי אז באמת נישבר. לא מוכן לחיות כאן כמו בימים שלפני 7 באוקטובר, כי ראינו מה קרה בדרום וזה מפחיד. נכון שהיו בעבר חדירות בצפון, אבל מאז המחבלים התקדמו. יש להם טילים מדויקים, מערכות מתקדמות, לוחמים מאומנים. זה הרבה יותר מסוכן".
מדברים על מו"מ עם לבנון, אולי אפילו הסכם שלום.
"זו מכבסת מילים. שלום איתם אף פעם לא יהיה. הם מושכים זמן, כי בסופו של דבר חיזבאללה לא רוצה שאנחנו נחיה ואנחנו כן רוצים לחיות עם הלבנונים, אבל לא עם חיזבאללה".
לא בטוחים שיהיה שינוי
גם שמשון ואשר לא חושבים לעזוב את הגליל המערבי. אשר מספר שרק השבוע התקשרו מבית הספר שיבוא לאסוף את הילדים בגלל המצב המתוח, אבל בשבילו שלומי היה ונשאר המקום.
"למה שנעזוב?", הוא שואל ועונה: "אתה היית מוכן לעזוב את הבית שלך? היינו בבית מלון בירושלים במשך חצי שנה וזה היה סיר לחץ מטורף. בן אדם רוצה פרטיות, נוחיות. רוצה את החיים שלו. אם אעזוב - זה אומר שהפסדתי, ואני לא אפסיד".
השנה יתקיימו הבחירות לכנסת ה־26. שלומי תמיד היה יישוב ימני מובהק, שהליכוד יכול היה לסמוך שם על בוחריו. בבחירות האחרונות 43.5% מקולות המצביעים הלכו למפלגת השלטון, והציונות הדתית היתה המפלגה השנייה בגודלה.
גם הפעם, ולמרות המצב הקשה, לא בטוח שיהיה שם שינוי דרמטי במפה הפוליטית. "יש מישהו יותר טוב מהם?", שמואל אשר שואל, ונדמה שהוא יודע את התשובה. "כשהליכוד לא שם, אתה מרגיש אחרת, ומה יש לי להאמין לפוליטיקאים? הם לא מאמינים לעצמם. לכן זה לא משנה מי יהיה ראש הממשלה ומי שר הביטחון. למה, חיזבאללה נלחם נגד ראש הממשלה - או נגד היהודים?".
גם אוחנה חושב באופן דומה: "בסוף, הפוליטיקאים דואגים לכיסם ולכיסאם, אבל אנחנו ליכודניקים וזה תמיד יישאר ככה, כי אנחנו מקובעים. רק שאם נראה שמוכרים אותנו, עוד נתהפך עליהם".
שלומי אף פעם לא היה מקום קל, אבל יש רושם שאנשי היישוב כבר התרגלו למצב. גם אלה שמבקשים לסיים את הסיפור הלבנוני במהרה ולחסל את חיזבאללה יודעים שהסיכוי שזה יקרה הוא די קטן.
"כמו תמיד זה עניין של שנה-שנה וחצי של שקט ועוד פעם יהיה בלגן", שמואל אשר משוכנע. "זה סרט שחוזר על עצמו ומציאות שהתרגלנו אליה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו