שרוני שוורץ, לשעבר קצין בשירות בתי הסוהר, נפגע ביוני 2022 בתאונה שהותירה אותו ללא תחושה בגופו. "ברגע שנפלתי ידעתי שמשהו לא בסדר. לא הרגשתי את הגוף", הוא משחזר. במשך כשעתיים שכב במקום עד שרוכב אחר הבחין בו והזעיק עזרה. הוא פונה למרכז הרפואי סורוקה, שם קיבל את האבחנה הקשה: הוא משותק מהצוואר ומטה. “זה רגע שאתה לא באמת מעכל. אתה מבין שהחיים שלך השתנו”, הוא אומר.
שוורץ החל בשיקום ארוך ומפרך שנמשך קרוב לשנתיים, תחילה בבית החולים ובהמשך בכפר השיקומי עדי נגב. לאורך התקופה עבר טיפולים אינטנסיביים ונאלץ ללמוד מחדש פעולות בסיסיות. כיום הוא מתנייד בכיסא גלגלים, עם תפקוד חלקי ביד ימין, ומסוגל ללכת מרחקים קצרים בעזרת הליכון. למרות הכל, הוא בוחר להתמקד במה שיש. "אני משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה. הרבה פעמים המגבלות הן גם בראש. ברגע שאתה מאמין שאתה יכול להתמודד זו כבר חצי מהדרך".
הפציעה קטעה את הקריירה שלו בשב״ס, והוא לא יכול היה להיות חלק מהמערך שפעל בשטח באירועי 7 באוקטובר. “זו מחשבה שמלווה אותך”, הוא מודה, “אבל היום אני מבין שאני יכול לתרום בדרך אחרת”.
להבין איך להתמודד עם המערכת
במסגרת שיקום מקצועי דרך המוסד לביטוח לאומי בחר לפנות ללימודי משפטים. כיום הוא סטודנט שנה ב’ בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר, שם הוא משתלב בקליניקה משפטית המסייעת בהתנדבות לאוכלוסיות מוחלשות באזור העוטף.
במסגרת הפעילות הוא מלווה גם נפגעים וניצולים מאירועי 7 באוקטובר מול הרשויות. “הרבה מהאנשים שמגיעים אלינו פשוט לא יודעים איך להתמודד עם המערכת”, הוא אומר. “הם מגיעים לוועדות לבד, בלי להבין מה חשוב להגיד ואיך להציג את המצב שלהם”.
אחד המקרים שליווה לאחרונה נגע בו במיוחד. ילד מעוטף עזה שנחשף לאירועי 7 באוקטובר הוכר כנפגע פעולות איבה הסובל מפוסט טראומה, אך נקבעו לו אחוזי נכות נמוכים מהמצופה. הילד התקשה להסביר את מצבו בוועדות, במיוחד כשמדובר בפגיעה שאינה נראית לעין.
שוורץ וצוות הסטודנטים עברו על החומרים והגישו ערעור, שבסופו הועלו אחוזי הנכות של הילד. “זה היה מקרה שלא יכולתי להישאר אדיש אליו”, הוא מספר. “אתה רואה ילד שעבר משהו כל כך קשה ולא מצליח לקבל את מה שמגיע לו”.
אמו של הילד הודתה לצוות בהתרגשות: “אני רוצה באמת להגיד תודה על הנכונות לעזור ולמצות את כל הזכויות שלי ושל ילדיי עד הסוף. בזכותכם הצלחנו וזה ממש לא מובן מאליו”.
"תחושת שליחות"
עבור שוורץ זה הרבה מעבר ללימודים. "בשבילי זו תחושת שליחות. היכולת לעזור לאנשים במצוקה, במיוחד כשמדובר בילדים, היא משמעותית עבורי", הוא אומר. "הרבה מהפונים מגיעים ממשפחות קשות יום, ואם אפשר לעזור להם לשבור את המעגל ולצאת לדרך חדשה זה מעל ומעבר".
החוויה האישית שלו משפיעה גם על הדרך שבה הוא פועל מול הפונים. “קודם כל צריך לגרום לאדם שמולך להרגיש בנוח ולהיפתח. אחר כך לאסוף את כל המידע והמסמכים ולהבין מה חשוב להדגיש. בסוף זה לדעת לקחת סיפור חיים ולתרגם אותו לשפה שהמערכת יכולה להבין”.
בין שיקום ללימודים, שוורץ כבר מצא לעצמו ייעוד חדש. אם בעבר הגן על הציבור במדים, היום הוא עושה זאת בדרך אחרת, דרך המאבק למיצוי זכויות עבור מי שלא תמיד מצליחים להשמיע את קולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו