"הרגנו את תוכנית ההתנתקות, עכשיו נהרוג את הסכמי אוסלו"

בתחילת השבוע התיישבו לראשונה זה 20 שנה מתיישבים ביישוב שא־נור שבצפון השומרון, שפונה במסגרת ההתנתקות. עבור ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, מדובר ברגע אישי במיוחד.

דגן, שהיה בעצמו בין המפונים מהמקום, התחייב לאורך השנים כי ביום שבו יחזרו המתיישבים הראשונים ליישוב - הוא יהיה ביניהם. השבוע הוא קיים את ההבטחה, כאשר עבר יחד עם אשתו וילדיו להתגורר בקרוואן במקום.

היישוב שא־נור, שהוקם בסמוך למבנה מבוצר מהתקופה העות'מאנית, נחשב במשך שנים לאחד היישובים הייחודיים והציוריים בצפון השומרון, עד לפינויו בקיץ 2005. מאז, האזור נותר בשליטה ביטחונית ישראלית מלאה (שטח C), אך ללא נוכחות אזרחית קבועה.

בשנים שחלפו הפך המקום לסמל בקרב תומכי ההתיישבות, שראו בפינוי מהלך שגוי שפגע בביטחון ובערכי הציונות. בניגוד ליישובים ברצועת עזה, שבהם חדלה לחלוטין הנוכחות הישראלית, בצפון השומרון נותרה אחיזה צבאית - עובדה שמאפשרת כעת את חידוש הנוכחות האזרחית.

קר בקרוואן, חם בלב

"היה מאוד מרגש. היה קר בקרוואן כאשר המזגן עדיין לא חובר, אז לקחנו עוד שמיכה. בסופו של דבר היה מאוד חם בלב. הרגשנו שעשינו צדק למדינת ישראל", מספר דגן על הלילה הראשון. עבורו מדובר בסגירת מעגל, אך גם בתחילתו של שינוי מדיניות רחב.

החזרה לשטח מתבצעת על רקע מציאות ביטחונית מורכבת. בשנים האחרונות הפך צפון השומרון לאחד המוקדים המרכזיים של פעילות טרור, במיוחד באזורי ג'נין ושכם. כוחות צה"ל פועלים באזור באופן תדיר במסגרת מבצעים כמו "בית וגן" ופעולות נוספות לסיכול תשתיות טרור.

דגן טוען כי ההתנתקות היא זו שיצרה את הוואקום שאליו נכנס הטרור: "הצעד הזה הביא גל ענק של טרור, שיצא מצפון השומרון לכל מדינת ישראל". לדידו, החזרה לשא־נור היא צעד ראשון בתיקון המציאות הביטחונית. בהתיישבות מדגישים כי נוכחות אזרחית היא זו שמייצרת הרתעה ואחיזה בשטח, וכי לא ניתן להסתפק רק בנוכחות צבאית. "במקום שאין התיישבות יהודית יש טרור", הוא מחדד.

תיקון משפטי וחזון מדיני

המהלך הנוכחי לא קורה בחלל ריק, אלא מתאפשר הודות לתיקון ההיסטורי של "החוק ליישום תוכנית ההתנתקות" שעבר בכנסת בשנת 2023. התיקון ביטל את האיסור הפלילי על שהיית ישראלים בשטחי צפון השומרון שפונו, מהלך שהוגדר במערכת הפוליטית כ"תיקון עוול היסטורי". עם זאת, הדרך להסדרת יישובי קבע מלאים עדיין דורשת אישורים תכנוניים של המנהל האזרחי והחלטות ממשלה נוספות.

מתוך התפיסה הזו, דגן מציג תוכנית עבודה רחבה להגדלת ההתיישבות באזור. לפני הגירוש פעלו בצפון השומרון ארבעה יישובים. כיום שניים מהם כבר שבו לפעילות, והשניים הנותרים צפויים לחזור בקיץ הקרוב. במקביל, מקדמים במועצה הקמה של עוד כ־11 יישובים חדשים. "יהיו בצפון השומרון כ־15 יישובים ועשרות אלפי מתיישבים. זו מכת המוות להתנתקות", הוא מצהיר.

היעד הבא מבחינת דגן ברור: ביטול הסכמי אוסלו ומעבר למדיניות של פעולה והתיישבות ישראלית גם בשטחי A ו־B. "הרגנו את תוכנית ההתנתקות, עכשיו נהרוג את הסכמי אוסלו", הוא אומר, ומציין כי אין שום סיבה שישראל לא תפעל בצורה מלאה בכל השטח לפי צרכיה.

בין וושינגטון לירושלים

בזירה הבינלאומית, החזרה לצפון השומרון נתפסת כמהלך בעל משמעות דרמטית, המשנה את הסטטוס-קוו שהיה נהוג בשני העשורים האחרונים. בעוד הקהילה הבינלאומית הביעה לא פעם התנגדות לצעדים אלו, בישראל גוברת הגישה שלפיה יש לעצב את המציאות בהתאם לאינטרסים הלאומיים והביטחוניים, גם במחיר חיכוך מדיני.

דגן, שפועל רבות מול גורמים רפובליקנים בארה"ב, מכיר בחשיבות התמיכה של ממשל טראמפ, אך מדגיש כי האחריות הסופית היא פנים־ישראלית. "בסופו של דבר, מי שיקבע אם תהיה ריבונות הוא ממשלת ישראל וראש הממשלה", הוא מבהיר - ופונה ישירות לבנימין נתניהו: "אנחנו צריכים ללחוץ, להפסיק לדבר על ריבונות ולעשות ריבונות".

לצד זאת, דגן מנצל את ההזדמנות להתנער מהשוליים האלימים בקרב המתיישבים: "האירועים האלה מסוכנים ופוגעים בסיכוי אמיתי לשנות מדיניות ולהביא לביטול אוסלו. אנחנו יהודים ערכיים ואנחנו נגד אלימות".

עבור האיש שנכנס לחיים הציבוריים בצל הגירוש בהתנתקות, החזרה לשא־נור היא לא רק סגירת מעגל אישית עבורו ועבור משפחתו. "זו לא רק תקווה, ומחשבה ורצון" הוא מסכם, "זו תוכנית עבודה".