התמונה האחרונה של ליאור שטיינברג ועומר ואן גלדר

20 דקות לפני שנפלו: התמונה האחרונה של ליאור ועומר

ליאור שטיינברג, עומר ואן גלדר ואופק ברהנה ז"ל נפלו יחד בעת שהאמר שבו נסעו עלה על מטען • תמונת סלפי ששלח ליאור לצעירה שעמה החל לצאת תקופה קצרה לפני - הייתה האחרונה לפני התקרית • את התמונה הראתה הצעירה לאימו בשבעה, וזו הפכה מזיכרון לתחילתה של חברות בין האמהות

אל השבעה של סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל, לוחם גבעתי שנפל בעזה ביוני 2025 הגיעה בחורה צעירה שעד אותו רגע הייתה אלמונית עבור אימו אורלי. במכשיר הטלפון שלה היה תיעוד מצמרר - התמונה האחרונה של ליאור, כעשרים דקות לפני הפיצוץ שגרם למותו. התמונה שאותה לא הכירה, היא לא רק זיכרון, אלא תחילתה של חברות עם תהילה, אימו של סמ"ר עומר ואן גלדר, גם הוא לוחם גבעתי שנהרג באירוע כשהאמר שבו נסעו עלה על מטען.

ליאור שטיינברג ז"ל. התמונה האחרונה, צילום: ..

"התמונה האחרונה צולמה במיגנן בעזה באזור ג'באליה, כ- 20 דקות לפני שליאור וחבריו נפלו" מספרת אורלי אימו: "ליאור היה חובש קרבי, הוא, עומר וחברם אופק ברהנה ז"ל שירתו יחד במחלקת הניוד של גבעתי וליוו כבאית על מנת שתכבה נמ"ר שעלה באש. בזמן הלווי של הכבאית, בדרך החוצה האמר שבו נסעו עלה על מטען והם נהרגו במקום".

בתמונת הסלפי, שליאור שלח לצעירה שזה עתה התחיל לצאת איתה מופיעות רק חצי פניו וחיוך מבויש. אלא שמאחוריו ברקע נמצא חברו, סמ"ר עומר ואן גלדר, שנתפס גם הוא בעדשת המצלמה. למעשה, זה גם התיעוד האחרון עבור הוריו של ואן גלדר, שכמה חודשים קודם היה בכוח שחיסל את רב המרצחים יחיא סינוואר.

אופק ברהנה ז"ל, צילום: ללא

"בשבעה הגיעו אלינו החברים שלו ומראים לנו את התמונה, הם מספרים לנו על ליאור של אורלי, הכרנו קצת לפני בגלל שהיינו מארגנות דברים לפלוגה, אבל היום אנחנו ממש חברות מאוד מאוד טובות. יש לנו קבוצה עם לאה, אימא של אופק ברהנה, הקשר בינינו מאוד מאוד משמעותי".

בשבועות האחרונים יצא לדרכו פרויקט "התמונה אחרונה" של 'ישראל היום' שמעניק מקום לרגעים האחרונים המשמעותיים של הנופלים במלחמת חרבות ברזל.

במרכז הפרויקט נמצא עמוד האינסטגרם "התמונה האחרונה", שם מתפרסמים תמונות וסרטונים המהווים עבור בני המשפחה את התיעוד האחרון. זו יכולה להיות התמונה האחרונה מלבנון, סרטון שנשלח עם דרישת שלום אחרונה מעזה ועוד. המיזם, ע"ש חלל צה"ל סמל עמית רגב, ובשיתוף ארגון 'משפחה אחת' מגיע לשיאו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וימשיך גם לאחר מכן.

תחילה שלחה משפחתו של סמ"ר עומר ואן גלדר את התמונה וסיפרה את סיפורו - שבועיים לאחר מכן, אותה תמונה בדיוק הגיע אלינו שוב, הפעם מכיוונה של אורלי, אמא של סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל. זה היה מצמרר. כשהתחלנו לרדת לעומק הסיפור גילינו שאותה תמונה הולידה חברות בין שתי האימהות שאיבדו את היקר להן מכל.

התמונה האחרונה.עומר ואן גלדר ז"ל, צילום: .

"לפני האירוע עדיין לא הכרתי את תהילה", מספרת אורלי "ראיתי אותה באיזה מפגש הורים פעם פעמיים אבל לא היינו חברות. כששלחתי לה את התמונה היא אמרה לי "כן, מישהו שלח לי את זה" מאז שנפגשנו זו הפכה לחברות מאוד עמוקה".

"ליאור הוא ספורטאי מלידה. יש לי סרטונים שלו מגיל שנה וחצי לוקח כדור וצועק "גול" מספרת אורלי. "הוא היה כדורגלן, עם 8 קוביות בבטן, חזק, חתיך. גם כשפרש המשיך להתאמן בחדר כושר. הוא מאוד אהב בעלי חיים, היה אוסף חרקים, פעם אחת לא הפסיק לבכות עד שחילצנו גור חתולים ממכסה מנוע של רכב. הוא הגן על ילדים חלשים - לא הסכים שיעשו עליהם חרם או שירביצו להם - אנשים שהגיעו לשבעה אמרו לי "הוא הציל אותי", זה בא לו טבעי הוא לא דיבר על זה". לאחר  שנפל אימו אורלי החלה בהעברת סדנאות בבתי ספר המלמדות תלמידים לראות את האחר והחלש בחברה.

ליאור סיים טירונות, עשה קורס ניוד ובמהלך המלחמה קורס חובשים - תקופה שבה פרח אישית וחברתית. כשהקורס הסתיים חזר לעזה: "כשדיברנו לפני חג שבועות הוא אמר לי אני מגיע ב- 11, שמחתי מהתרגשות, חשבתי 11:00 בבוקר! והוא אמר לי אמא, אני חוזר רק ב- 11 ביוני". בו' בסיוון התשפ"ה, ה- 2 ביוני 2025 ליאור נהרג כשהוא רק בן 20. "כואב לי לחשוב שלא הספיק להיות בזוגיות. אני מתנחמת בכך שידע בכל שנייה שאני אוהבת אותו. כתב לי: "תודה שזכיתי בך" ביום ההולדת".

לליאור היה קעקוע עליו נכתב באנגלית: 'אל תיקח את החיים ברצינות רבה מדי'. "בגלל הפגיעה לא ראינו את ליאור אחרי שנהרג ולא יכולנו להיפרד אבל הרב הראה לנו תמונה - זיהינו את ליאור בעזרת הקעקוע שנותר שלם".

"עומר היה משהו באמת נדיר בעולם הזה"

באותו היום כאמור דפקו המודיעים הצבאיים על ביתה של משפחת ואן גלדר והודיעו להם כי בנם הבכור, עומר נפל בקרב כשהוא רק בן 22. "אני יודעת שכל אמא אומרת את זה, אבל עומר היה משהו באמת נדיר בעולם הזה" אומרת תהילה "היו בו אור ואנרגיה חיובית שקשה לתאר במילים".

מימין לשמאל: סמ"ר ליאור שטיינברג ז''ל, סמ"ר עומר ואן גלדר ז''ל וסמ"ר אופק ברהנה ז"ל, צילום: דוצ

עומר היה ילד מחונן, בעל ידע עצום ושכל חריף, התנדב במד"א והיה מדריך וחובש בכיר, חלם להיות רופא טראומה ומהסיבה הזאת סירב להרבה תכניות יוקרתיות. הוא לקח בחשבון שלפניו יש שבע שנים של לימודי רפואה. הוא התגייס לגבעתי, הגיע בשל אחרי שנתיים של מכינה, כי היה לו ידע על נשק ומהר מאוד נשלח לקורס מ"כים, הפך להיות מש"ק הדרכה ואחרי שנה חזר לגבעתי כי חיפשו עוד מפקדים טובים".

מותו של עומר הותיר חלל שלא ניתן למלא: "זה חור שחור ואנחנו עושים מאמץ שלא ישאב אותנו, אנחנו דואגים להנציחו במגוון דרכים, הרבה מהם מעולם הרפואה כמו ניידת טיפול נמרץ, מרחב לטיפול בהלומי קרב ויש שני ילדים, בן ובת, שנקראו על שמו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...