"ידעתי שאם ארצה להרגיש אותו חי - זה רק בישיבה"

יום הזיכרון תשפ"ו פוגש את חלק מאלמנות ישיבת ההסדר ירוחם במקום אחר מזה שבו היו לפני שנה. לא רק כמי שנושאות את האובדן, אלא גם כמי שכבר בנו מחדש - שנישאו שוב, שהקימו בית נוסף, שהמשיכו קדימה. כעת, היום המורכב הזה מביא עימו להדס לוינשטרן, הלל חן ואסתי אילני - אלמנותיהם של בוגרי הישיבה אלישע לוינשטרן, זיו חן וגדעון אילני הי"ד, שנפלו במלחמה - משמעות כפולה: חיים בין עבר שלא נעלם לבין חדשים שכבר נטווים.

מתוך המתח הזה, בין השבר להמשכיות ולתקומה, מתגלה סיפור רחב יותר: לא רק אישי, אלא גם של ישיבה ושל קהילה חזקה שממשיכה ללוות אותן בצל האובדן הקשה - והבחירה האמיצה להמשיך הלאה, בימים שבהם הלא-מובן מאליו מתערבב עם המובן מאליו.

רס"ם (מיל') אלישע לוינשטרן הי"ד נפל במהלך הלחימה ברצועת עזה ב-13 בדצמבר 2023, בן 38 בנופלו. הותיר אחריו אישה ושישה ילדים. רס"ל זיו חן הי"ד נפל בקרב בדרום רצועת עזה ב-12 בפברואר 2024, בן 27 בנופלו. הותיר אחריו אישה בהריון, הורים ואחים. גדעון אילני הי"ד נפל בקרב ברצועת עזה ב-10 בדצמבר 2023, בן 35 בנופלו, והותיר אחריו אישה ושישה ילדים. בסך הכול, 10 נופלים במלחמה מישיבת ההסדר ירוחם.

"אלישע אף פעם לא עזב את הישיבה"

כדי להבין את הסיפור, צריך להתחיל הרבה לפני האובדן - בקשר שבין הנופלים לישיבה. "אלישע אף פעם לא עזב את הישיבה", מספרת הדס. "הוא נכנס אליה - וזהו. כל עולמו הרוחני התעצב שם. הדמויות של הרבנים, בית המדרש - זה היה הכול בשבילו". גם אחרי הנישואין, כשהחיים לקחו את המשפחה למרכז הארץ, הקשר לא נחלש - להפך. "החלטנו שירוחם לא רחוקה. נוסעים לישיבה בכל הזדמנות - ראש השנה, פורים, באמצע השנה. גם עם תינוקות, גם אחרי לידות. הישיבה הייתה חלק מהחיים שלנו".

אחרי הנפילה, הקשר הזה קיבל משמעות חדשה, עמוקה עוד יותר. "אחרי שאלישע נהרג הרגשתי שהוא נמצא רק במקום אחד - בישיבה. לא בבית, לא בקבר. אם אני רוצה להרגיש אותו חי - זה שם". התחושה הזו אינה רק רגשית, והיא מלווה את הדס וששת ילדיה עד היום - הם ממשיכים להגיע לירוחם לשבתות ולחגים, ולחוות עוד ועוד רגעים קטנים של חיים.

בישיבת ירוחם, כך עולה מהסיפורים, הקשר עם המשפחות לא נעצר בנקודת האובדן, אלא דווקא מתעצם. "זה לא טלפון לפני חג וזהו", מספרת הדס, "זה קשר אמיתי. הרבנים מתקשרים, מתעניינים, מלווים. מרגישים אחריות". היא מתארת כיצד ראש הישיבה יוצר קשר אישי עם ילדיה, וכיצד בחורי ישיבה - גם כאלה שלא הכירו כלל את אלישע - מגיעים לעזור למשפחות השכולות, לנקות, לבנות סוכה, להיות שם. גם יוזמות קהילתיות נולדו מתוך הקשר הזה, כמו שבת משותפת למשפחות השכולות של הישיבה - אירוע לא מובן מאליו עבור משפחות הפזורות ברחבי הארץ.

"לפני שנכנס לעזה, ביקש ממני להתחתן שוב - כמה שיותר מהר"

בתוך המציאות הזו מגיעה גם ההחלטה המורכבת ביותר לכל משפחה שכולה, ועל אחת כמה וכמה לאלמנה - להמשיך הלאה. בחודש ספטמבר האחרון הדס נישאה בשנית להוד רייכרט, שבעצמו התאלמן מאשתו חגית מספר חודשים לפני כן. מבחינתה, ההחלטה לא הייתה מנותקת מהעבר, אלא המשך ישיר שלו. "זה היה הרצון של אלישע", היא משתפת. "לפני שהוא נכנס לעזה, הוא ביקש ממני להתחתן שוב, כמה שיותר מהר".

"זה שמתחתנים מחדש לא אומר שמוחקים את מה שהיה", מדגישה הדס. "הזיכרון נמצא בילדים, במשפחה, בקשרים שנשארים". בנוסף, היא מתארת מציאות שבה גם משפחתו של אלישע ממשיכה להיות חלק בלתי נפרד מחייה, וכיצד האובדן אינו מבטל את הקשר, אלא רק משנה את צורתו.

גם כשהוא כבר איננו - הקשר ממשיך לחיות

גם סיפורה של הלל חן, אלמנתו של זיו חן הי"ד, משתלב באותו פסיפס של זיכרון והמשכיות. זיו, בוגר ישיבת ההסדר ירוחם, נהרג במהלך המלחמה זמן קצר לאחר נישואיהם - שנה בלבד לאחר שהקימו יחד את ביתם. "הישיבה בשביל זיו הייתה המקום שבו הוא מצא את הקול שלו בתורה", מספרת הלל. "אבל זה לא משהו חיצוני לו - זה היה חלק ממנו ממש".

לדבריה, החיבור של זיו לישיבה היה עמוק כל כך, עד שבמילותיו שלו כתב: "אני לא רוצה לדבר על הישיבה, אני רוצה לדבר את הישיבה, כי זה לא משהו שהוא מחוצה לי - הוא חלק ממני". גם היא עצמה, בתקופה הקצרה שבה חיו יחד בירוחם כאברכים, חוותה את אותה תחושת שייכות: "הרגשתי שאנחנו חלק בלתי נפרד מהישיבה. זה מקום של תורה גם בשבילי, למרות שלא למדתי שם. אני מרגישה שהם הרבנים שלי".

בדומה לסיפורה של הדס, גם אצל הלל הקשר עם הישיבה לא רק שלא נחלש, אלא אף העמיק. "עד היום הרבנים בקשר רציף איתי. לפני כל חג מתקשרים, מתעניינים, שואלים לשלומי. אני מרגישה כמה אנחנו בלב שלהם". בנוסף, היא מתארת כיצד ראשי הישיבה והרבנים הגיעו להיות לצידה גם ברגעים האישיים והמורכבים ביותר - כאשר הקשר הזה מחבר אותה לזיו עצמו: "כשאני רואה כמה הם אוהבים אותנו, אני מרגישה דרכם כמה הם אהבו אותו".

לאחר שנישאה בשנית רק בשבוע שעבר לבחיר ליבה יהושע קרוננגולד, הלל מתארת מציאות מורכבת אך שלמה בדרכה. "הזיכרון של זיו הוא לא משהו שצריך לשלב", היא אומרת, "הוא היסוד של הבית, חלק מהחיים עצמם". העיתוי - ימים ספורים בלבד לפני יום הזיכרון - רק מדגיש את המורכבות והעוצמות: "זה מטלטל, אבל גם מגלה עד כמה הדברים קשורים. זה לא חיים חדשים במקום, אלא חיים שממשיכים יחד".

ראשי הישיבה, הרב חיים וולפסון והרב אוריאל עיטם, מסכמים: "בענווה ובאהבה עמוקה אנו זוכים לקחת חלק קטן במסען הארוך והמורכב של המשפחות. יותר ממה שאנו נותנים, אנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים. האמונה והגבורה שהמשפחות מגלות, הרצון לשותפות עמוקה עם עם ישראל, והיכולת להילחם על החיים - כל משפחה לפי דרכה - במציאות של כאב וחוסר.

העובדה שזכינו לכך ששלוש אלמנות נשאו בשנית מעמידה מול עינינו את המילים שאומר הקב"ה לעם ישראל - 'ואומר לך בדמייך חיי', ומהווה דוגמה למסע של המשפחות כולן להיוולד מתוך מציאות של אובדן. ביום הזה לבנו מלא בתפילה על המשפחות כולן לנחמה, ועל עם ישראל כולו - שנדע לקום יחד ולמצוא את הערבות המיוחדת שיש בנו, וגבורת גיבורינו - ככוח מצמיח לעם כולו".