הם לא סתם "מחיר": הפנים שמאחורי ה"הותר לפרסום"

לאנשים שפועמים בינינו יש פנים. יש להם שם, משפחה וחברים.

האנשים האלה חלמו חלומות, אהבו, כעסו. חלקם יצאו להילחם על הארץ הזאת. חלקם מתו כי חיו בארץ הזאת.

הם גברים. הם נשים. הם ילדים של מישהו. הם חיו ביננו ועכשיו הם אינם. זכרונם לברכה על סטיקרים ועל אבנים. אבל יש מי שעוד נושאים אותם בינינו. מספיק מבט אחד בחיוך של אב שכבה, במבט של אם שהתעמעם, בכמיהה של ילד, כדי לראות שהם עוד כאן. מי שמזהים אותם ראשונים הם אלה שגם הלכו מהם לפני שנה או שנים ארוכות. הם אלה שיודעים איך מרגיש צמד המילים "הותר לפרסום".

חיינו הם זיכרון, ויום הזיכרון הוא בשבילכם. האנשים הרגילים. האנשים שצריכים יום אחד בשנה כדי להבין את מחיר החירות ומחירה של תקומה רגע לפני שחוגגים את יום העצמאות. "אני לא צריכה את היום הזה", אומרת גיסתי עינת, אמו של גיבור ישראל יאיר אביטן הי"ד.

גם ללי דרעי אמו של סעדיה הלוחם והתלמיד חכם הי"ד לא רוצה ביום הזה ("אולי נלך עם הילדים לאנשהו"). למי שנושא את הזיכרון בכל יום, כל שעה וכל דקה. השעות של יום הזיכרון קשות מנשוא. זה הרגע שבו החוסר האישי הופך ללאומי. "זה המחיר של עם בארצו", יאמרו להם ונאמר אנחנו. אמת.

אבל זה לא מחיר סתם: זה סגן שילה כהן בן 24 שיצא להציל את אחיו בבארי בשבעה באוקטובר ונפל. זאת אלה אבוקסיס בת ה-17 שנהרגה כשחזרה מהדרכה בסניף בני עקיבא בשדרות מפגיעת קסאם והצילה את אחיה. זה סגן משנה נוה לקס בן 21 שחיסל מחבלים בשבת השחורה בבארי עד שנפל. זה רס"ל סעדיה דרעי בן 27 שנפל בקרב ברצועת עזה.

וזה יאיר.

יאיר שלנו, שעוד לא בן 21 אבל יש לו מצבה. במקום להשתחרר ולגזור חוגר, במקום להתחתן ולקחת משכנתא, במקום להיפגש בחגים הוא זיכרון והוא תקוות שאינם. אבל בזכותו, בזכות הנכונות שלו להיכנס לגיהנום שהיא עזה ולהלחם עבורנו, בזכות החברים שלו, בזכות החיילים שלנו כולם שיבדלו לחיים ארוכים כולם - אנחנו כאן.

אז כשאתם אומרים "מחיר", תזכרו אותם. את הגיבורים שהיו. את החלומות שחלמו ושחלמנו אנחנו בשבילם. שלא יהיה זה קל בעיניכם למות בעד ארצנו.

לארץ הזאת, לחירות עליה חלמו הסבים והסבתות שלנו, לעצמאות, לתקומת העם בארצו, לכותל, לירושלים, לרמת הגולן ובאר שבע, לארץ האבות שלנו יש דור מייסדים של קרבות תש"ח. ויש את דור גיבורים של השנים האלה. כל אחד מהם בנה פה לא את ביתו שלו אלא את הבית הלאומי שלנו.

אין תפילה לנחמה בימים האלה שבין זיכרון לעצמאות בזמן מלחמה. יש תפילה שיהיה זה המחיר האחרון. כמו שאומרת לי בדמעות סימה, אמא של אלה אבוקסיס, בערב היום הנורא הזה: שלא יהיו עוד כמונו.