בדיוק בשעה 17:18 אחר הצהריים, באוגוסט 1949, הורד ארונו של בנימין זאב הרצל לקברו בירושלים. אלפי אנשים עמדו סביב, דגלי ישראל התנופפו ברוח, ומדינה בת פחות משנה השלימה מהלך סמלי: להחזיר הביתה את האיש שחזה אותה.
זו לא הייתה רק הלוויה, זו הייתה החלטה לאומית.
הרצל, אבי הציונות המדינית, לא זכה לראות את המדינה קמה. הוא נפטר ב־1904, בגיל 44 בלבד, ונקבר בווינה. אבל בצוואתו, שנכתבה כשנה וחצי לפני מותו, הוא כבר חשב קדימה. הוא ביקש דווקא להיקבר בצניעות, בלי נאומים, והוסיף בקשה אחת ברורה: להישאר קבור ליד משפחתו בווינה, עד שהעם היהודי יעלה את עצמותיו לארץ ישראל.
הרצל אכן נקבר תחילה באחוזת המשפחה בבית העלמין דבלינג בווינה, ורק אחרי הקמת המדינה, בראשית 1949, החליטה ממשלת ישראל הצעירה להגשים את הצוואה. הכנסת אף העבירה חוק מיוחד, שקבע כי המדינה תעמיד לרשות הקרן הקיימת לישראל שטח בירושלים, שישמש אחוזת קבר להרצל.
אבל אז עלתה שאלה לא פחות משמעותית: איפה בדיוק?
האפשרויות היו פתוחות: בספרו "אלטנוילנד" תיאר הרצל קבורה על הר הכרמל, ויש מי שראו בכך רמז לרצונו האישי. ובכל זאת, ההחלטה שהתקבלה הייתה אחרת - ירושלים.
לא במקרה. עבור המדינה הצעירה, הרצל לא היה רק אדם פרטי אלא סמל לאומי. הבחירה לקבור אותו בירושלים הייתה בחירה מודעת למקם את הסיפור הציוני בלב המרכז הפוליטי, הלאומי והטקסי של המדינה.
מתוך האתרים שנבחנו, נבחרה גבעה גבוהה במערב ירושלים, שהייתה הנקודה הגבוהה ביותר באזור שהיה בשליטה ישראלית באותה תקופה. הבחירה הזו לא הייתה רק גאוגרפית, אלא גם סמלית: מקום שמביט על העיר, ועל המדינה שבדרך.
שלושה ימים בלבד לאחר קבלת החוק, יצאה משלחת ישראלית לווינה. אנשיה פתחו את קברו של הרצל, הוציאו את ארונו יחד עם ארונות הוריו, והעבירו אותם לבית הכנסת המקומי. שם עברו תושבים יהודים רבים, שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
למחרת הוטסו הארונות לישראל. בשדה התעופה לוד המתינה קבלת פנים רשמית, ובראשה ראש הממשלה דוד בן־גוריון. משם הועבר הארון לתל אביב, לבניין הכנסת הזמנית, ועשרות אלפי אזרחים עברו על פניו.
יום לאחר מכן יצאה השיירה לירושלים.
בכניסה לעיר נעצרה לדקת דומייה. משם המשיכה לחצר הסוכנות היהודית, שם הוצב הארון על במה, מוקף במשמר כבוד. גם כאן עברו אלפים, שבאו לראות מקרוב את האיש שהאמין שאפשר להפוך אגדה בעזרת הרצון למציאות.
בשעות אחר הצהריים החל מסע ההלוויה לראש ההר. הארון, עטוף בפרוכת, הובל בין דגלים וקהל רב. ואז, בדיוק בשעה 17:18, הונח בקברו.
מאז המקום קיבל שם חדש: הר הרצל.
בהמשך נקבע כי סביב קברו תוקם "חלקת גדולי האומה", ובמורדות ההר יוקם בית הקברות הצבאי של מדינת ישראל. כך נוצר חיבור פיזי וסמלי בין הרעיון לבין המחיר ששולם עליו, בין חוזה המדינה לבין אלו שנפלו בהגנה עליה.
*הר הרצל נמצא באחריות של ההסתדרות הציונית העולמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו