הרמטכ"ל: "נדרשת מכל חלקי העם נשיאה בנטל הביטחון"

ישראל מתייחדת עם הנופלים על תקומת העם: ברחבת הכותל המערבי נפתח הערב (שני) יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. צפירת דומייה של דקה אחת נשמעת בשעה 20:00 ברחבי הארץ. הטקס הממלכתי נערך ברחבת הכותל ובמהלכו תוקרא תפילת "יזכור" ותודלק משואת הזיכרון.

הטקס מתקיים במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר הביטחון ישראל כ"ץ, הרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ, הרב הראשי לצה"ל הרב אייל קרים, ראש עיריית ירושלים משה ליאון ונציגי המשפחות השכולות.

הרצוג: "לדור המלחמה מגיע לחלום, ליצור ולבנות עתיד טוב יותר"

את נאומו פתח נשיא המדינה בסיפורו של רב-סרן ד"ר איתן מנחם נאמן ז"ל - רופא ילדים מבית החולים סורוקה ולוחם מילואים, שבשבעה באוקטובר פעל להצלת פצועים ובהמשך יצא ללחימה ונפל בקרב בשדרות לאחר שהסתער על מחבלים. הנשיא תיאר את דמותו כאדם שהקדיש את חייו להצלת חיים - ובמותו גילם גבורה, ואף לאחר נפילתו נחשף כי אחז ברימון שנזרק לעבר חבריו בניסיון להצילם.

הנשיא קשר בין סיפורו של איתן לבין מסורת יהודית עתיקה של כאב, זיכרון ויצירה, והביא פיוט שכתב האב השכול רבי נתן בן ישועה, רב עזה הקדומה לפני כאלף שנה, לאחר מות בנו. בכך הדגיש את הרצף ההיסטורי של העם היהודי ואמר: "שרשרת של דורות, שהיא שרשרת של כאב, וגם שרשרת של שירה ויצירה. זיכרון אישי וכאב פרטי הנשזרים בזיכרון האומה" - שרשרת שבה כאב אישי נשזר בזיכרון הלאומי, לצד יצירה, שירה ורוח המתחדשת מדור לדור.

בנאומו פנה הנשיא אל המשפחות השכולות ותיאר את הכאב המלווה אותן: "כשפוסקים הקרבות, מופיע השקט - אך בשקט הזה אין מנוחה, זהו שקט כבד שנותר בו חלל". שקט שאין בו נחמה אלא געגוע. הנשיא ביקש רשות לעמוד לצידן: "בשם העם כולו אני מבקש את רשותכן להיכנס, לשבת, להיות ולבכות אתכן".

חיים, אלא לצידה". לדבריו, יש לאחוז בחרב בעת הצורך - "נאחז בה, כמו עכשיו - ביד האחת, והיא תהיה חדה ונחושה" - אך לצד זאת הרוח היא שמגדירה את מטרתנו: "הרוח תמיד תהיה, וחייבת להיות עוצמתית ונטועה ביד השנייה". זו הרוח השואפת לשלום, לחירות, לכבוד ולאהבת האדם, ומאפשרת לעם ישראל לקום מתוך הכאב ולהמשיך קדימה.

בהמשך פנה אל דור הלוחמים הנוכחי: "הגיע תורו של דור המלחמה - להעז ולחלום על היום שאחרי, לכתוב את השיר שאחרי המלחמה". הוא הדגיש כי לצד הגבורה והעמידה במבחן, מגיע לדור הזה גם לחלום, ליצור ולבנות עתיד טוב יותר, וסיכם: "מגיע לו שיר של תקווה".

עוד הדגיש את מסר האחדות באמצעות דימוי היסטורי: "מחוץ לחומות תמיד עמדו אלה שחיכו שנפסיק לשיר יחד. וכשהפסקנו - חרב ביתנו". לדבריו, אין מדובר באיום תאורטי, אלא בלקח היסטורי שחזר לאורך הדורות.

הנשיא הוסיף כי ההיסטוריה היהודית מלמדת: "כאשר הקולות משתיקים זה את זה - הסכנה גוברת. כאשר הקולות שרים יחד - האומה מתגברת". בכך הציב הבחנה בין חברה מפולגת המחלישה את עצמה לבין חברה המסוגלת להכיל ריבוי קולות ולפעול מתוך שותפות.

באמצעות מסר זה ביקש להדגיש כי האחדות איננה אחידות, אלא היכולת לשמר מגוון דעות וקולות מבלי לאבד את היכולת "לשיר יחד" - תנאי יסוד לחוסנה של החברה הישראלית ולעתידה.

זמיר: "הצבא הוא בשר מבשרו של העם הזה - משרתי המילואים יחד עם חוסנו של העורף הם סוד עוצמתנו"

לאחר נשיא המדינה, ראש המטה הכללי רב-אלוף אייל זמיר החל לנאום והתייחס למלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר, ונמשכת מאז במספר זירות. מתוך נאומו של הרמטכ"ל: "זכיתי לפקד על המערכה שדורשת מאיתנו לקבל החלטות גורליות בכל שעה ושעה. את הכוח לעשות זאת אני שואב מרוחם ומגבורתם של הלוחמים והמפקדים. צבא שהוא בשר מבשרו של העם הזה. צבא שבו משרתי המילואים - יחד עם חוסנו של העורף - הם סוד עוצמתנו. משפחותיהם הן חלק מהדופק הפועם של הלחימה. במאות ימי שירות, במסירות אין קץ, הם מוכיחים כי הניסיון שלהם הוא העוצמה המבצעית שלנו, וההקרבה שלהם היא מצפן הנתינה של העם כולו".

"פקודיי, אני נותר ללא מילים מול אומץ לבכם ונחישותכם. אין רבים בין ותיקי הלוחמים של ארצנו שהשתתפו בלחימה ממושכת ומורכבת כמו זו שאתם מובילים. יחד עם דור המפקדים שלחם על תקומת המדינה ועל בניינה, אני מביט בכם בגאווה".

"בני ובנות הערים והכפר, הקיבוצים והמושבים, המכינות והישיבות, בני כל הדתות, מכל קצותיה של המדינה - אתם נושאים באלונקה במעלה ההר, מחליפים רק את הכתף, אך לא נחים לרגע".

על השכול אמר הרמטכ"ל: "משפחות שכולות יקרות, היממה הקדושה הזאת היא עוד רגע בזמן המתמשך שבו אנחנו נושאים יחד איתכם את כאב האובדן - כאב שפוקד אותנו ביתר שאת אל מול עוצמת החיים.

סרן אור מוזס, מפקדת בבסיס זיקים, הובילה בקור רוח ובאומץ לב את קרב הבלימה מול המחבלים בשבעה באוקטובר. היא הורתה לטירונים להישאר במיגוניות, זינקה תחת אש כדי לחלץ פצועים ונפלה בקרב. יוכי, אמה של אור, ספדה לה ואמרה: "אורי, יש לי מלא נכדים מאור בלבך, מלא נכדים". השורשים שהעמיקה בפקודיה נדמים בעיניה של אם לנכדים.

אני כואב את חסרונם של הנופלים בגופי ממש. נחמה אמיתית לא אדע לתת. רק יד מחבקת וכתף להניח מתחת לאלונקה המייסרת של כאב השכול שלא יעזוב לעולם".

זמיר התייחס גם לשבויי ונעדרי צה"ל ולפצועי הנפש של מערכות ישראל: "שורותינו חסרות גם את נעדרי צה"ל אשר יצאו אל משימתם ואנו מחויבים להשיבם. נמשיך לצעוד לצידם של הפצועים והפצועות הנאבקים במחירי הגוף והנפש שהותירה בהם המלחמה".

על המלחמה אמר: "השבנו הביתה את החטופות והחטופים משבי חמאס. קבענו מסגרות ביטחון חדשות בגבול רצועת עזה ובגבול סוריה. בלבנון אנו פועלים ליצירת מציאות חדשה ולהשבת הביטחון ליישובי הצפון. יצאנו למערכה חסרת תקדים נגד המשטר האיראני, אשר במשך שנים בנה תוכנית להשמדת מדינת ישראל ופיתח יכולות מעשיות להגשמתה. לא החרשנו מול שליחותנו ההיסטורית, תקפנו בעוצמה וסיכלנו את תוכניות המשטר. נמשיך לעמוד על המשמר, לא נאפשר לאיראן לממש את שאיפותיה ונבטיח את נצח ישראל".

"לנצח נהלך כשאנו חגורים בחרב כדי להבטיח חזון של שגשוג, צמיחה ושלום עבור ילדינו ונכדינו. כדי להגשים את החזון נדרשת מאיתנו, כעם - מכל חלקי העם - שותפות עמוקה במשימת הביטחון ונשיאה בנטל מתוך למידה והשתנות. המערכה הזאת מלמדת אותנו כי אלו הם תנאים הכרחיים לעוצמתנו הצבאית וכי הלכידות היא תנאי לקיומנו".

חיילי צה"ל ומפקדיו, כאן, למרגלות הכותל המערבי, אנו זוכרים את הנופלים כולם ואת הציווי שהותירו לנו לעמוד יחד, למען הבטחת שלומו של העם ושלומה של הארץ. ציווי העובר מלוחם ללוחמת המגינים על עמנו, זוכרים את הנופלים ומבטיחים את נצח ישראל".