מסמכים מקוריים של בן-גוריון חושפים מסר עכשווי: "לא עושים אילוזיות על חשבון המציאות"

לקראת יום העצמאות ה-78: מסמכים נדירים של דוד בן-גוריון נחשפים לראשונה: האזהרה מאחורי הניצחון - גם ניצחון עלול להטעות. 

המכון למורשת בן-גוריון וארכיון בן-גוריון חושפים מסמכים נדירים ומקוריים מיומנו ומנאומיו של דוד בן-גוריון, שנכתבו מיד לאחר סיום "מבצע קדש" בדצמבר 1956. המסמכים, המתפרסמים כעת לראשונה, כוללים בתוכם נאום ודפי יומן, בהם נחשף חששו של בן-גוריון מהאשליות הטמונות בניצחון צבאי.

מהנאום שנשא בן-גוריון בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל ב-27 בדצמבר 1956, כמו גם מהדפים מיומנו האישי, עולה תמונה מורכבת ומפוכחת: לצד ההישג הצבאי המרשים, בן-גוריון מבקש להזהיר דווקא מפני האשליות שעלולות להיווצר בעקבות ניצחון מהיר. כבר בפתיחת דבריו קבע בן-גוריון: "אני רוצה להגיד מה אין ללמוד מלקח סיני. אין ללמוד ממנו איך לעשות את המלחמה הבאה".

זיהה את אתגרי העתיד

עוד נחשף במסמכים הייחודיים כי בן-גוריון זיהה שורת אתגרים שלא באו לידי ביטוי במערכת סיני אך יהיו מרכזיים בעתיד: מלחמות רב-חזיתיות, פגיעה בעורף האזרחי, היעדר סיוע בינלאומי ושחיקה מהתארכות המערכה. הוא מדגיש כי הצלחת המבצע אינה משקפת בהכרח את תנאי המלחמות הבאות, ואף עלולה ליצור נקודות עיוורון.

בתאריך ה-27 בדצמבר 1956 נשא בן-גוריון נאום קצר בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, בסיומם של יומיים לסיכום "מבצע קדש". את שורת המחץ הוא מסר כבר בפתיחת הדברים: "במשך שני ימים אלה נשמעו הרבה דברים מאלפים, בכל אופן בשבילי, מה יש ללמוד ממערכת סיני... אבל אני רוצה להגיד מה אין ללמוד מלקח סיני. אין ללמוד ממנו איך לעשות את המלחמה הבאה".

בן-גוריון העריך מאד את קציני צה"ל, אך גם היה מודע למגבלות הקשורות לתפקידם: "אנשי מקצוע שקועים יותר מדי בפרט שלהם ואינם רואים את ההיקף כולו". על כן, הוא קבע כי הסיכום שלהם מוגבל וקשה להסיק ממנו מסקנות רחבות היקף.

בן-גוריון מדגיש כי המלחמה הבאה עלולה להיכפות על ישראל ולא להיות יוזמה שלה: “ייתכן שבמלחמה הבאה לא אנחנו נהיה התוקפים אלא הנתקפים”, הוא אומר. אחר כך הוא מוסיף כי ייתכן שהעימות לא יהיה מול אויב אחד בלבד אלא “כמה צבאות… ייתכן שבמלחמה הבאה יהיה מספר התוקפים גדול יותר וגם צבאות יותר טובים”. הוא אף שולל הסתמכות על סיוע חיצוני: “אין לנו שום יסוד להניח שבמלחמה הבאה יהיו לנו כוחות עוזרים מבחוץ”.

הוא מזהיר מפני הסתמכות יתר על כוח אווירי בלבד ומדגיש כי הפעולה שתוביל לניצחון צריכה להיות רב-זרועית, אולם מדגיש כי יש להשקיע בבניית חיל האוויר ככוח מחץ.

עיקר דבריו הוקדשו לאזהרה מפורטת מפני המלחמה הבאה - כזו שלא תדמה כלל לזו שהסתיימה זה עתה. הוא מתאר שורה של תרחישים אפשריים, אשר במבט עכשווי נדמים כמעט כנבואה: בן-גוריון ממשיך ומערער על תחושת הביטחון שמעניק ניצחון מהיר, כשהוא מזכיר כי מבצע קדש תוכנן להימשך חמישה ימים בלבד "המלחמה הבאה עלולה להיות מלחמה ממושכת, ומלחמה ממושכת תטיל עלינו עול כבד". גם בתחום האבדות הוא מסרב לאשליות: ההצלחה לצמצם נפגעים אינה מובטחת בעתיד "אין ביטחון שנוכל לתכנן שיהיה לנו מינימום של נפגעים במלחמה הבאה".

אחת הפסקאות המצמררות ביותר במסמך מתייחסת לעורף הישראלי: “במלחמה הזאת ידוע שהעורף היה נפלא… זה לא יהיה כך במלחמה הבאה, תל אביב תופצץ, חיפה תופצץ ואנשים יהרגו… אין ביטחון כזה שהמוראל… יהיה כל כך גבוה”. בן-גוריון מזהה כאן מוקדם מאוד את מה שהפך בעשורים הבאים למציאות מוכרת, זירות לחימה שמגיעות עד מרכזי האוכלוסייה, והעורף כמרכיב מכריע במערכה.

ראיית המציאות ללא אשליות

בדבריו שב ומדגיש בן-גוריון את הצורך בראיית המציאות כפי שהיא, ללא אשליות: “אפשר להאמין ולבטוח בעתיד רק אם רואים את המציאות הקשה והמרה כמו שהיא, ולא עושים אילוזיות על חשבון המציאות”.

ביומנו באותו יום, בן-גוריון הוסיף אלמנט חשוב לא פחות, ליכוד העם: ולכן [מה שנדרש הוא] – הגברת כוח האוויר והעלאת איכות הצבא – המוסרית והמקצועית וגם ליכוד העם. הצבא צריך להיות גורם בליכוד העם. גם עכשיו הוא כוח מחנך – יוצאי הצבא מחונכים יותר ביציאתם מהצבע מאשר בכניסתם. הצבא צריך להוות גם דוגמא לעם – וקודם כל סגל הפיקוד – בחברות ובמשמעת".

איתן דוניץ, מנכ"ל המכון למורשת בן-גוריון, מסר: "מהמסמכים שנחשפים כאן מתגלה דמותו של בן-גוריון: חד, מפוכח ורלוונטי מתמיד. דווקא ברגע של הצלחה צבאית הוא בוחר להזהיר מפני יהירות ואשליות". 

פלורה פזרקר, מנהלת ארכיון בן-גוריון, מסרה: "במציאות ימינו, לאחר כשנתיים וחצי של מלחמה בה הצבא והעורף אחד הם, מהדהדים דבריו של דוד בן-גוריון ביתר שאת".