"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
מהגטו לצעדת המוות ועד הטנק האמריקאי: סיפור ההצלה של אריה שילנסקי
כשהיה נער, הציל אריה שילנסקי 15 ילדים במסתור כשסיפר להם סיפורים כדי שישמרו על שקט מוחלט • הוא שרד את מחנה שטוטהוף, את הרעב ואת צעדת המוות, ובשחרור לקח מזלג עם חותמת SS כדי שאיש לא יוכל להכחיש • היום, לאחר שנפטר בגיל 97, נכדו גיל אורן ממשיך לספר את סיפורו ומבין מהו כוחו של הזיכרון • צפו בסרטון
אריה ז"ל ומשפחתו

מהגטו לצעדת המוות ועד הטנק האמריקאי: סיפור ההצלה של אריה שילנסקי

כשהיה נער, הציל אריה שילנסקי 15 ילדים במסתור כשסיפר להם סיפורים כדי שישמרו על שקט מוחלט • הוא שרד את מחנה שטוטהוף, את הרעב ואת צעדת המוות, ובשחרור לקח מזלג עם חותמת SS כדי שאיש לא יוכל להכחיש • היום, לאחר שנפטר בגיל 97, נכדו גיל אורן ממשיך לספר את סיפורו ומבין מהו כוחו של הזיכרון • צפו בסרטון

,עודכן
0השמעה
[object Object]

אריה שילנסקי, שנפטר ביולי האחרון בגיל 97, נולד ב־1928 בעיר שאוולי שבליטא למשפחה ציונית. ביוני 1941 פלשו הגרמנים, וברגע אחד החיים השתנו: טלאי צהוב, איסור ללמוד והחרמת רכוש "יהודי כבר לא נחשב לאזרח" סיפר נכדו, גיל אורן.

כמה שבועות לאחר מכן, סבו ומשפחתו אולצו להיכנס לגטו טרקו, שם סבלו מרעב כבד. הקצבת המזון הסתכמה ב־100–150 גרם לחם ביום.

רגע מכונן עבורו התרחש ב-5 בנובמבר 1943, אקציית הילדים. אחותו חנה רצה אליו וצעקה: "רוצו לבית החרושת פרנקל". הם הצליחו לחמוק ולהסתתר במחסן.

מנהל העבודה היהודי הפקיד בידיו משימה בלתי אפשרית: "יש פה 15 ילדים קטנים. אתה הילד הכי גדול. תדאג שיהיה שקט מוחלט כדי שלא יגלו אתכם". שילנסקי, אז נער בעצמו, סיפר להם סיפורים וכך הציל את חייהם.

אריה במשלחת מרגשת,צילום: מתוך אלבום משפחתי

ביולי 1944 נשלח למחנה הריכוז שטוטהוף, שם הופרד ממשפחתו. הוא הבין מהר מאוד שמי שנשלח לעבודה - שורד. כך הוא ניסה להידחף לשורות העובדים, ושוב ושוב הוכה קשות על ניסיותיו להצטרף והוצא מהן. לבסוף הצליח להצטרף לקבוצת עבודה שנשלחה לעבודות כפייה קשות. בתחילת 1945 פגש שוב את אחיו, אך זמן קצר לאחר מכן הוצאו השניים לצעדת המוות.

ב־1 במאי 1945, הובילו אותם בשלג ללינת לילה בין שני הרים. אחרי לילה שבו היו בטוחים שזהו סופם, התעוררו וגילו שאנשי האס־אס נעלמו. מרחוק נשמעו רעשים ואז הופיעו טנקים אמריקאיים. זה היה רגע השחרור.

החיילים האמריקאים, שראו את הניצולים, תיארו אותם כ"שלדים מהלכים" והובילו אותם למחנה צבאי של האס-אס. לבקשת האמריקאים, מצא שילנסקי מזלג עם חותמת SS. הוא החליט לקחת אותו. "הוא פחד שלא יאמינו שהייתה שואה", מספר נכדו, גיל אורן. "הוא רצה משהו מוחשי שיישאר".

המזלג שאריה שמר כאות זיכרון והוכחה ניצחת,

לאחר המלחמה פגש שוב את בני משפחתו ששרדו. הוא נדהם לגלות שיש עוד יהודים ששרדו ובהמשך עלה לישראל ולחם במלחמת העצמאות. שילנסקי הקים משפחה: שלושה ילדים, שישה נכדים ושישה נינים. המזלג ליווה אותו כל חייו עד יום מותו.

בשנים האחרונות החל אורן להמשיך את דרכו. הוא מספר את סיפורו של סבו במסגרת "זיכרון בסלון" בעברית, באנגלית ואפילו בערבית. "הוא ביקש ממני להמשיך", הוא אומר. "הוא האמין שהדור הצעיר צריך לשמוע את זה ממישהו בגובה העיניים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו