קריקטורות מהמחנה: מהשבי הנאצי להקמת תעשיית המוזיקה בישראל

אם יצא לכם להיתקל לאחרונה בתקליטור, בין אם במהלך פינוי הבוידעם במהלך הניקיונות לחג הפסח ובין אם כשהורדתם אחד כזה לתא הכפפות ברכב על מנת להאזין למוזיקה האהובה עליכם שלא דרך בלוטות', ודאי הבחנתם שעל עטיפת התקליטור, סביר להניח, מוטבע הסמליל של "הד ארצי" - אותה חברת תקליטים שייבאה וייצאה במשך שנים אלבומי מוזיקה ישראליים ולועזיים, שהתפתחה לשוק המולטימדיה ואף ההוצאה לאור.

כעת, באמצעות יומן קריקטורות ומכתבים שנשלחו לפני עשורים והופקדו ב"יד ושם", נחשפים מחדש קורות חייו של הקצין היהודי בצבא פולין, שהפך לאחר ששרד את תופת השואה לאחד ממייסדי תעשיית המוזיקה בישראל ולמנכ"ל החברה המיתולוגית.

אפרים (פליקס) ז'צ'ינסקי נולד בוורשה ב-20 ביולי 1903. הוא למד בבית הספר סדקובסקי, השלים לימודים אקדמיים והוכשר כקצין ארטילריה. במקביל ללימודיו החל לבנות לעצמו קריירה אזרחית כמנהל מסחרי בחברת התקליטים הפולנית "Syrena Records", שהייתה מן החברות החלוציות באירופה בתחום ההקלטות. בשנת 1928 נישא לאדלה לוקסמבורג, ושנה לאחר מכן נולד בנם המשותף, אדם.

איך הגיע קצין יהודי למחנה שבויים נאצי?

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 גויס אפרים, אשר הוכשר כאמור כקצין ארטילריה, לצבא הפולני. כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, ב-8 בספטמבר, הוא נפצע ונפל בשבי הגרמני. עם שבייתו הועבר למחנה השבויים לקצינים "Oflag VII-A" במורנאו הסמוכה למינכן.

מעמדו של אפרים כקצין העניק לו הגנה מסוימת לפי אמנת ז'נבה, ובזכות עובדה זו אף זכה לקבל במחנה השבויים טיפול רפואי – כזה שנחשב חריג בנוף על רקע יהדותו.

במחנה החל ז'צ'ינסקי לכתוב יומן יוצא דופן, מאויר, עשיר ברישומים, קריקטורות והערות אישיות. דרך המילים והאיורים תיעד את תנאי השבי, את היחסים בין האסירים, את שגרת המחנה וכן את הרהורי ליבו ומחשבותיו – אלה שנותרו כמוסים.

מה גילו המכתבים מגטו ורשה?

במקביל לכתיבת היומן הצליח אפרים להתכתב עם בני משפחתו, שנשלחו בינתיים לגטו ורשה. מהמכתבים שנשלחו בין בני המשפחה עולה כי אדלה, אדם וקרובים נוספים הבינו בהדרגה את ממדי האסון.

בחודשים פברואר ומרץ 1943 הפצירו בו השניים לפעול על מנת להשיג ניירות הצלה דרך גורמים בשוויץ. מתוך השבי פנה אפרים לגורמים גרמניים, פולניים וכאלה מהצלב האדום, שלח כספים וניסה להשיג את המסמכים המדוברים, אלא שאפשרויותיו היו מוגבלות לנוכח כליאתו.

זמן קצר לאחר מכן, ביוני 1943, שליח שעמד בקשר עם ז'צ'ינסקי ונשלח לגטו ורשה לא הצליח לאתר את אשתו ובנו. אז התברר כי השניים הועברו אל מחנה העבודה בכפייה "פוניאטובה", ונרצחו בתחילת נובמבר של אותה השנה במסגרת "מבצע חג הקציר" של הנאצים.

כך הפך לשם מרכזי בתעשיית המוזיקה בישראל

במהלך אותה האקציה, שהיוותה הטבח הגדול ביותר של יהודים במהלך המלחמה, נרצחו גם אביו ואחיו של אפרים, כשהאחרון היה האחרון ממשפחתו הגרעינית ששרד.

באפריל 1945 שוחרר ממחנה השבויים על ידי הצבא האמריקאי, ולאחר מכן עלה לישראל על סיפונה של אוניית המעפילים "יגור". בארץ הקים משפחה חדשה, ובשנת 1948 פתח פרק מרכזי נוסף בחייו כאשר חזר אל מקצועו והצטרף כשותף וזמן קצר לאחר מכן כמנכ"ל של חברת התקליטים "הד ארצי".

כך הפך לאחת הדמויות הבולטות בהקמת תעשיית המוזיקה בישראל, שהחלה להתבסס במדינה הצעירה. מאז חתומה החברה על הצלחות רבות ועל אמנים מהשורה הראשונה, ובהם שושנה דמארי, יפה ירקוני, שלמה ארצי, עופרה חזה, דויד ברוזה ודני סנדרסון, לצד התפתחות מתמדת בתחומי המולטימדיה והקמעונאות.

לאחרונה מסרו ל"יד ושם" צבי ואלון אלדר ז'צ'ינסקי, בניו של אפרים, את היומן המאויר שכתב אביהם במהלך תקופתו במחנה השבויים במורנאו. היומן הצטרף לאסופת המכתבים שנשמרו לאורך השנים ובהם ההתכתבות בין אפרים לאדלה ואדם, שנכלאו בגטו ורשה ונרצחו בהמשך.

יחד, היומן והמכתבים מספרים סיפור מטלטל של חיי שבי של קצין יהודי-פולני בגרמניה הנאצית, לצד השמעת קולם של בני משפחתו הלכודים במנגנון ההשמדה. עם מסירת היומן נסגר מעגל היסטורי ואישי, המספר גם סיפור לאומי של אדם שהצליח לשרוד ולהקים את אחת החברות שעיצבו את התרבות הישראלית בראשית דרכה.