הישראלים שהפכו את הנתינה לדרך חיים

האשפוז בבתי החולים, שאינו נעים בימי שגרה, הפך למאתגר שבעתיים בצל המלחמה. הרב לוי מנדלסון, המרכז את שלוחי חב"ד ב־34 מרכזי אשפוז ברחבי הארץ במסגרת ארגון "לב חב"ד", מזהה את הקשיים הייחודיים שנוספו למאושפזים ולבני משפחותיהם ומפעיל מערך תמיכה מתוגבר המשלב סיוע הומניטרי ותמיכה רוחנית.

מאז פרוץ הלחימה, הועברו רבות ממחלקות האשפוז למרחבים מוגנים הממוקמים בקומות תת־קרקעיות ובחניונים. המעבר הביא עימו הרעת תנאים משמעותית: הפרטיות המינימלית נעלמה, ואיתה גם הגישה לאור יום ולאוויר צח.

"במקום חדר של שניים-שלושה מאושפזים, הם שוכבים בחניון תת־קרקעי עם עוד 200-100 איש. זה מאוד קשה, ואנחנו מנסים להקל", מסביר הרב מנדלסון.

אחד המענים המרכזיים של הארגון הוא "קפיטריית החסד", המספקת שתייה חמה וקרה וכריכים למאושפזים ולמלווים. בעוד בשגרה מדובר בשירות משלים, בחירום הפכה הנגישות לקפיטרייה לקריטית.

"מי שנמצא בתת־קרקע אין לו נגישות לבית קפה. דווקא במצבים כאלה אנשים זקוקים להסחת דעת רגעית, והדרישה עלתה במכפלות של 100", מעיד הרב.

לצד המזון, הושק מיזם לחלוקת 60 אלף ערכות אישיות הכוללות אטמי אוזניים וכיסוי עיניים. המטרה היא לאפשר למאושפזים ולבני משפחותיהם מעט מנוחה מהרעש ומהתאורה החזקה השוררים בחללי האשפוז ההמוניים בבטן האדמה.

מערך הסיוע נשען על 34 זוגות של שלוחי חב"ד, שמקדישים את ימיהם לסיוע למאושפזים, לעיתים תחת אזעקות ובזמן שילדיהם בבית. הסיוע ניתן לכל מי שזקוק למקום לישון, לארוחה או פשוט לאוזן קשבת.

פרופ' אוהד הוכמן, מנהל המרכז הרפואי "בני ציון", הודה על פעילות הארגון המלווה את המרכז בעיתות שגרה וגם בשעת בחירום: "מתנדבי המיזם של לב חב"ד תורמים לבית החולים, משמחים את המטופלים שלנו ונותנים להם תחושה של בית".

מתנדבות מכל הלב

לפעמים התנדבות היא עסק מלוכלך ומבולגן. הודיה ליפקין (20), מתנדבת שירות לאומי מעמותת עמינדב בגרעין ירוחם, מצאה את עצמה בימים האחרונים בדימונה, בבתים שנפגעו מפגיעת טיל, כשהיא עוזרת למשפחות להתחיל מחדש.

יחד עם חברותיה, היא פועלת דרך חמ"ל מתנדבים מקומי, מקבלת משימות ונכנסת לשטח: דופקת על דלתות כדי לוודא שכולם בסדר, ולאחר מכן מגיעה לבתים שנפגעו, ממיינת חפצים, מוציאה ריהוט הרוס ומסייעת לנקות ולהחזיר מעט סדר למציאות שהתפרקה ברגע.

"הגענו לבית שהיה מפורק לגמרי", היא מספרת. "פתאום את רואה בעיניים כמה צריך אותך, זה לא משהו תיאורטי. את פשוט נכנסת ועוזרת, עושה מה שאפשר כדי שיהיה להם קצת יותר נעים. התחלנו בניקוי ובסידור, ותוך כדי העבודה, הבת של בעל הבית נכנסה. היא סיפרה לנו שאבא שלה נמצא במסגרת יום לקשישים, ושבגלל המצב לא תמיד יש מי שיגיע ויעזור בבית.

"היא מאוד התרגשה שהיינו שם. היא עצרה לרגע, הודתה לנו מכל הלב ואמרה כמה זה לא מובן מאליו שאנחנו מגיעות ועוזרות. היה חשוב לה להגיד עד כמה זה משמח אותה וכמה זה נותן לה תחושת הקלה לדעת שיש מי שנמצא שם גם עבורו. היתה שיחה קצרה אבל מאוד אנושית ונוגעת, הרגשנו עד כמה העזרה הקטנה הזו משמעותית עבורה".

למרות הסיטואציה המורכבת, היא מתארת תחושת שליחות וסיפוק. "זה ממש ממלא", היא אומרת. "את מרגישה שאת באמת עושה משהו משמעותי, שיש לזה ערך מיידי".

בשגרה, הודיה מדריכה טיולים לקבוצות תלמידים באזור הדרום, אבל בימים אלה, היא וחברותיה לקחו על עצמן תפקיד נוסף. לצד העבודה הפיזית, הן גם מגיעות למשפחות של מגויסים, נמצאות עם הילדים ונותנות מעט תמיכה בתקופה זו. "אנחנו רגילות להדריך ולטייל", היא אומרת, "אבל בתקופה כזו אנחנו מגיעות לאן שצריך. זה ברור מאליו".

מסתערבים, ואורזים סלי מזון

מייד לאחר פעילות מבצעית אינטנסיבית, הגיעו בשבוע שעבר לוחמי יחידת מסתערבי מג"ב של החטיבה הטקטית לסניף עמותת "חסדי נעמי" בתל אביב, כדי לארוז סלי מזון לחג עבור ניצולי שואה וקשישים נזקקים.

במהלך היום ארזו הלוחמים עשרות סלי מזון יחד עם מתנדבי העמותה. עבור רבים מאלו שיקבלו את סלי המזון, מדובר ביותר מסיוע חומרי: זו תחושת ביטחון, המלווה בידיעה ששמים לב אליהם ושהם לא לבד, גם בימים מורכבים אלה.

ע', מפקד הפלגה, סיפר: "אנחנו פועלים הרבה בשטח בתקופה האחרונה, אבל היה לנו חשוב לעצור לרגע ולהגיע לכאן. האחריות שלנו היא לא רק מבצעית, היא גם חברתית. להיות שם עבור אנשים, במיוחד בתקופה כזו, זה חלק מהשליחות שלנו".

גם בעמותת חסדי נעמי הדגישו את החשיבות של הפעילות דווקא עכשיו. מנכ"ל העמותה, משה כהן, אמר: "דווקא לפני חג הפסח, ובמיוחד בימים של מלחמה, יש רבים שמתמודדים עם מחסור יומיומי. לראות לוחמים שמגיעים ישר מפעילות מבצעית ומתנדבים למען אחרים זה מחזק ומרגש מאוד, וממחיש את הערבות ההדדית בחברה הישראלית".

הסיוע המסורתי נמשך

לקראת חג הפסח, ובצל המציאות הביטחונית המורכבת בחודשים האחרונים, פרויקט הסיוע המסורתי "קמחא דפסחא" מקבל השנה משמעות דחופה במיוחד.

עמותת "משפחה אחת" פועלת כדי להבטיח של־500 משפחות שכולות ומשפחות פצועי מלחמה וטרור שנקלעו למצוקה כלכלית, יהיה מה להניח על שולחן החג.

המציאות הכלכלית שאליה נקלעות המשפחות היא לעיתים תוצר ישיר של הפציעה או האובדן: בני משפחה שנאלצים להפסיק לעבוד כדי ללוות את יקיריהם בבתי החולים, לצד משפחות שכולות שמתקשות לעבוד בעקבות השכול הכבד. במקרים אלו, כשההוצאות הרפואיות והלוגיסטיות גדלות במקביל לירידה חדה בהכנסות, יש צורך בסיוע כלכלי. הסיוע של "משפחה אחת" נועד לספק מענה ראשוני והקלה לקראת החג.

מאחורי המהלך עומדות 12 רכזות אזור ברחבי הארץ, שמלוות את המשפחות באופן רציף ומכירות את המציאות היומיומית שלהן מקרוב. איתן עובדות מתנדבות רבות שמבקשות להקל, ולו במעט, מכאבן.

הייחודיות של הפרויקט השנה היא באופן המסירה: הרכזות והמתנדבות מגיעות פיזית לבתי המשפחות, לממ"דים ולמחלקות בבתי החולים, ומוסרות את תלושי הקנייה פנים אל פנים.

לצד המענה הכלכלי, מושם דגש על עצם המפגש האנושי: הנוכחות הפיזית והשיחה האישית הופכות לחלק בלתי נפרד מהתמיכה. "הבחירה להגיע למשפחות באופן אישי היא לב היוזמה", מסר אופיר לוגסי, מנהל אגף משפחות בעמותה. "מעבר לסיוע החומרי, יש משמעות גדולה למפגש הישיר.

המטרה היא לא רק להעביר את התלושים, אלא להיות שם באמת - לראות את המציאות מהשטח ולייצר רגע של קשר אנושי בתקופה הקשה הזו".