רפואה עילית בבטן האדמה: בית החולים הענק שפועל כ"עיר תחתית"

במחלקה האורתופדית התת־קרקעית, בקומה מינוס 3 בחניון רמב"ם, שוכב יונס חבקה, בן 23 מיאנוח־ג'ת, כשידו השמאלית מגובסת לאחר שבר. אמו נוהד מסייעת לו לאכול צ'יפס ועוף מתוך חמגשית. בשבוע שעבר, כשחזר מעבודתו בחברת אבטחה וכבר היה קרוב לבית, נשמעה האזעקה. "התחלתי לרוץ ובטעות נפלתי על אבן והיד שלי נשברה. הבית כבר היה מולי אבל מהלחץ שהייתי נפלתי. יש אצלנו הרבה אזעקות ואני מפחד קצת", הוא אומר. אמו מספרת שבתחילה לא הרגיש כאב וסוכך עם הידיים על הראש. ורק אחרי שנגמרה האזעקה חש בכאב.

ביום שני הוא נותח בבית החולים רמב"ם וכעת ממתין לעוד כמה בדיקות שאחריהן ישתחרר הביתה. "אתמול לא הצלחתי לישון. קשה לישון פה. יש רעש והרבה אור, לא נוח. אין פרטיות. מקלחת משותפת לגברים ולנשים", הוא משתף.

נוהד אמו מוסיפה: "אבל אנחנו מרגישים פה בטוחים. הפחד יורד, והאחיות והדוקטורים עושים את המקסימום כדי שנרגיש כמו מחלקה רגילה". ויונס מוסיף: "גם אם ממהרים לממ"ד - חשוב לשים לב לאן הולכים. לא לרוץ".

חלוקה לפי צבעים

החניון של בית החולים רמב"ם הפך בפעם השלישית בשנה וחצי האחרונות לבית חולים התת־קרקעי הגדול בארץ. הפעם הראשונה היתה במהלך מבצע חיצי הצפון בלבנון בספטמבר 2024, הפעם השנייה במבצע עם כלביא, וכעת - בפעם השלישית.

בבוקר שבו ביקרנו אושפזו שם 915 מטופלים. כשליש מהם מבתי חולים עם מיגון חסר ש"מתארחים" בקומה מינוס 4 של החניון העצום. מדובר על בתי החולים כרמל, הלל יפה ופלימן.

כדי להקל את ההתמצאות של הצוותים המחלקות מוקמו בהתאם לצבעי הסימון של החניון: לצד העמודים שצבועים בכחול נמצאות מחלקות מנתחות, בסימון הירוק מחלקות טיפול נמרץ כמו נוירולוגיה, מחלקת עור נמצאת בסימון ורוד.

בהמשך הקומה, בחלק שבו ממוקמות מחלקות נשים ויולדות, אנחנו פוגשים את ירדן בורנשטיין (31) מחיפה יחד עם בן זוגה ואמה. בורנשטיין הגיעה לרמב"ם ללידה ראשונה של בנה. "הלידה לא היתה דומה למה שחשבתי", היא מספרת על חוויית הלידה במתחם התת־קרקעי בחדרי לידה שמופרדים בווילונות. "עשינו סיור מקדים ברמב"ם לראות את חדרי הלידה והתלהבתי מהתנאים למעלה, וזה היה התכנון. אך כשהגעתי לחדר הלידה כאן, שהוא לא ממש סגור, ראיתי ואמרתי לעצמי 'איך אפשר ללדת בלי פרטיות?', אבל ברגע שאת נכנסת לזה, זה נותן תחושה של עטיפה. הצלחתי להתנתק. לא חשבתי מה שומעים ולא שומעים. את מתרכזת בציר".

בסופו של דבר בורנשטיין יולדה בניתוח קיסרי. למרות שלרמב"ם יש 22 חדרי ניתוח עיליים ממוגנים, יש גם ארבעה חדרי ניתוח במתחם התת־קרקעי, שנמצאים באזור "סטרילי" אשר בו גם בימי שגרה לא מחנים רכבים. ארבעת חדרי הניתוח הללו מיועדים בין היתר גם ליולדות כמו בורנשטיין.

"בסופו של דבר זה נותן תחושה של ביטחון. את מקבלת התרעות ולא דואגת בשום צורה. רואים שיש פה קושי גם של הצוותים, אבל הם מנסים לתת תחושה טובה".

עכשיו בני הזוג מתלבטים איפה יציינו את ברית המילה, לצד ממ"ד. השם שייבחר כנראה לא צפוי לשקף את המלחמה, כי "בן הזוג לא אוהב את השם ארי, ומה שנשאר זו השאגה".

סביבה עמוסה ורועשת

התנאים לא אופטימליים. השירותים והמקלחות בבית החולים התת־קרקעי מוקפים ביריעות אטומות, וילונות צבעוניים מנסים לחלק את החלל לקוביות של פרטיות, ויחסית לבתי חולים תת־קרקעיים אחרים יש רווח גדול בין המיטות ובין המחלקות. אך הסביבה בכל זאת עמוסה ורועשת, ואחד הדיונים הסוערים היו על שעת כיבוי האורות במתחם בשעה 22:00 לנוחות המטופלים.

למרות כל זאת ברמב"ם מתגאים בכך שהם ממשיכים להפעיל 90% אחוז מפעילות השגרה שלהם בזכות העובדה שכל חדרי הניתוח של בית החולים, 22 במספר, ממוגנים. ובבית החולים התת־קרקעי ישנם עוד ארבעה חדרי ניתוח לפעולות דחופות.

"אנחנו בית החולים היחיד שמפעיל את כל חדרי הניתוח שלו. אין לנו אפילו חדר ניתוח אחד שלא ממוגן ואנחנו ב־90% פעילות, אין כזה דבר", אומר ד"ר אבי ויסמן, סגן מנהל בית החולים.

בבית החולים מתגאים גם בכ־80% ביצוע של רפואת השגרה - הפעלת מרפאות שונות כמו מרפאת כאב, אשפוזי יום שונים ופעולות פולשניות שנעשות בטשטוש כמו גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, בדיקות ריאות שונות, בדיקת מח עצם ופעולות שנעשות בטשטוש מחייבות שהמטופל יהיה במקום ממוגן כי אחרת לא יוכל להגן על עצמו בזמן אזעקה. ברמב"ם עושים אותן בשניים-שלושה חדרי פעולות ממוגנים ובעוד אתרים ממוגנים בבתי החולים.

"כרגע אנחנו עונים על מרבית הביקושים. זה נכון שבשבוע הראשון אנשים לא באים לתורים, אבל אחר כך הביקוש קשיח. אם אתה חולה, אתה חולה, וזה לא משנה אם מלחמה או לא. אני בית חולים שמאפשר הכל ומשום כך אנשים באים. אנחנו נותנים הרבה יותר שירותים ממה שמופיע בהמלצות ואין לנו סיבה לרדד או להפחית. אם אני יכול לתת פעילות אני נותן".

להערכת ד"ר וייסמן במקרה של רמב"ם המלחמה לא תביא להתארכות משמעותית של תורים, משום שהשירות ניתן בצורה רצופה. בחדרי הפעולות הממוגנים ברמב"ם קובעים תורים גם לבדיקות קולונוסקופיה דחופות למבוטחי כללית ממרפאה שאינה ממוגנת, שיש להם ממצא מחשיד לסרטן המעי הגס ולכן הם זקוקים לבדיקה בדחיפות.

"יש עוד בתי חולים שמבקשים להשתמש בחדרי הניתוח שלנו בלילה", אומר ד"ר וייסמן, "אנחנו מלאים במשך היום, אך יכול להיות שנעשה סידור להפעיל בלילה. זה לא קל למצוא צוותים. יש הרבה מאד בעיות, אך בית חולים רמב"ם נותן מענה כמעט מלא מבחינת ניתוחים ואמבולטוריקה.

כמות כיורים מוגבלת

בית החולים התת־קרקעי ברמב"ם הוא אחד הראשונים שנפתחו בישראל, כלקח ממלחמת לבנון השנייה ב־2005, אז מצא עצמו רמב"ם מטווח בטילים שירה חיזבאללה לחיפה, ללא פתרון לחולים.

פרופ' יעל שחור־מיוחס, סגנית מנהל בית החולים, אחראית שעת חירום ומומחית למחלות זיהומיות וילדים, מסבירה שבכל פעם נלמדים עוד לקחים ודרכים לשפר את הטיפול הלא אופטימלי בתת־הקרקע. אחד האתגרים הוא התמודדות עם מחלות זיהומיות וחיידקים עמידים כאשר כל המטופלים נמצאים בחלל אחד.

"אין ספק שזה מתחם לא מיטבי. כמות הכיורים היא לא אינסופית, אבל אנחנו נעזרים באלכוג'ל שיש על כל מיטה ומאוד מקפידים", היא מסבירה. "מה שעשינו הפעם שונה מהשגרה שלנו - פתחנו מחלקה 'מקבצת' לכל החולים עם הזיהומים, גם ממחלקות כירורגיות וגם מפנימיות. בדרך כלל קשה לנו לקבץ את כולם, ופה יש יתרון למתחם התת־קרקעי. במחלקה הזו יש צוות ייעודי, בקרה על הכניסה לאזור ובגדים מיוחדים. מדובר על מתחם באזור מופרד לגמרי ובקומה מופרדת מינוס 2. זה אזור מאוד גדול, יותר ממה שמקצים לחולים אחרים, למנוע צפיפות ולייצר תנאים אידיאליים לעבודה, וגם בו הפרדנו חולים לפי המחולל (החיידק). אומר בזהירות שלאורך שלושת השבועות שאנחנו פה אין לנו כמעט הדבקות, וגם בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה אנחנו בסדר".

אתגר משמעותי נוסף נוגע לשחיקת הצוותים: "הצוותים שחוקים, הם לא רואים אור יום. מי שעובד ביום לא מצליח לישון בלילה בגלל האזעקות, ולהפך", אומרת פרופ' שחרור־מיוחס. לעובדים הוקצה מתחם ובו פינות "זולה" ומתקנים שונים למנוחה והתרעננות.

 "אנחנו דואגים הרבה לרווחת העובד - פינת קפה, טיפולי רפלקסולוגיה, שיאצו, שולחנות פינג־פונג", כאשר השאלה הגדולה במערכת הבריאות היא כמה זמן יוכלו הצוותים להחזיק מעמד באופן כזה. במערכות קודמות קיבלו בתי החולים פיצוי על הירידה בפעילות, ובהתאם - בהכנסות. למרות השמירה על רציפות תפקודית גבוהה, ברמב"ם מצפים שיקבלו שיפוי להוצאות ההיערכות למצב החירום ולהוצאות נוספות שנגרמו להם

"צריך להסתכל גם על כל מי שהתאמץ ועשה את המקסימום, כדי שגם לנו יהיה תמריץ 'להתאבד' על הפעלת כל השירותים", אומרים בבית החולים הגדול בצפון.