"לא הכרנו את התמונה של עמית ביציאה מעזה, זה מאוד מרגש"

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מיזם ההנצחה "התמונה האחרונה" של "ישראל היום" מעניק מקום לרגעים האחרונים של הנופלים במלחמת חרבות ברזל. יותר מ־1,000 נופלים ונופלות, חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, איבדה ישראל מאז 7 באוקטובר. כל אחד מהם נצרב בזיכרון בתמונה שאותה מפרסמת המשפחה ברגע השבר הגדול בחייה.

ברוב הפעמים זו תמונה "רשמית" מהגיוס, מסיום קורס, או מקבלת הדרגה. אבל אצל רבים נותרו תמונות אחרות, משמעותיות מאוד, שצולמו ימים, שעות או אפילו דקות לפני הנפילה.

מערכת "ישראל היום" משיקה פרויקט הנצחה דיגיטלי ייחודי המוקדש לנופלי מלחמת חרבות ברזל. המיזם, בשיתוף משפחתו של סמל עמית רגב ז"ל ועמותת "משפחה אחת", מבקש להעניק בזיכרון פנים ושמות לגיבורי המערכה האחרונה דרך הרגעים האחרונים שהותירו.

במרכז המיזם נמצא עמוד האינסטגרם ,"התמונה האחרונה" - שם מתפרסמים תמונות וסרטונים המהווים עבור בני המשפחה את התיעוד האחרון והמשמעותי ביותר של יקירם. במיזם לוקחות חלק מאות משפחות שכולות.

"ילד מאוד פרטי"

עמית רגב היה רק בן 19 כשחייו נגדעו, אבל הוא הצליח להשאיר חותם בלבבות רבים. דווקא מי שהיה טיפוס שקט, שלא הרבה להצטלם - מונצח בפרויקט צילומים, המספר על הרגעים המשמעותיים האחרונים של חללי חרבות ברזל.

"עמית היה ילד מאוד פרטי", מספרת אמו יעל. "הוא לא אהב שהפוקוס עליו ולא כל כך אהב להצטלם עד תקופת הצבא. פתאום כל תמונה הופכת להיות כל כך משמעותית וכל כך חשובה. אנחנו חיים מהרגעים הקטנים האלה. ההנצחות הקטנות האלה חשובות למשפחות".

לירון בן־יעקב, בת הזוג של אביו של עמית, יוני, הגתה את הפרויקט. לדברי יוני: "חשבנו שזה מיזם מאוד יפה לנופלים ורלוונטי עבורנו, דווקא כי לא היו לנו הרבה תמונות של עמית. את התמונה שלו שמלווה את הפרויקט ביציאה מעזה בכלל לא הכרנו, וראינו רק אחרי שהוא נהרג. כל תמונה כזאת היא סיפור, זיכרון שיש לנו ומאוד מרגש אותנו".

עמית גדל והתחנך במודיעין, אח תאום זהה לעידו ואח גדול לרוני. שיחק טניס מגיל צעיר, וניצל כל הזדמנות להיפגש עם חברים כדי לשחק כדורסל או כדורגל. הוא ועידו היו קשורים מאוד ועד הגיוס לצבא כמעט שלא נפרדו ואף טסו יחד לטיול לפני צבא.

יעל: "עמית היה ילד מאוד חכם, שנון, תמיד הצטיין במה שעשה. היה ספורטאי, שיחק טניס, הכיר את החוקים של כל ענף ספורט. אהד בעיקר את מכבי תל אביב, בכדורסל ובכדורגל, היה לו מנוי לשתי הקבוצות. הכיר כל שם של כל שחקן וידע כל תוצאה".

כשפרצה מלחמת חרבות ברזל עמית היה בתיכון, אבל כבר אז התחדד אצלו הרצון לשרת שירות קרבי משמעותי. בדצמבר 24' הוא התגייס לתפקיד לוחם בשריון והוכשר כנהג טנק. הוא אותר כמועמד ליחידת מלא"ר ("מלך האריות"), יחידה מובחרת ומסווגת בחיל. לאחר גיבוש מפרך התקבל ליחידה, דבר שהסב לו ולמשפחתו גאווה.

יעל מספרת: "היה לו חשוב להיות בקרבי, ומאוד היתה חשובה לו התרומה למדינה - זה היה משהו שלא היה מוטל בספק. הוא גם מאוד אהב את הטנק, התחבר לשריון, אהב את הטכנולוגיה והיה מאוד גאה ביחידה המסווגת שאליה התקבל. הוא התקשר אלינו בהתרגשות".

בסיום ההכשרה שובץ כלוחם בגדוד 52 בחטיבה 401 ויצא לפעילות מבצעית ברצועת עזה. ביום שני, 8 בספטמבר 25', עמית וצוות הטנק יצאו לעמדה קדמית כחלק מכוננות במגנן במחנה הפליטים ג'באליה. הטנק נפגע ממטען, כל אנשי הצוות - ובהם סגן מתן אברמוביץ ז"ל, סמ"ר אורי למד ז"ל, סמל גדי כוטל ז"ל ועמית - נהרגו במקום.

כשהמודיעים דפקו אצלם בדלת, ההורים התבקשו לבחור את התמונה שתנציח את עמית, תמונה אחרת מזו שבחרו בפרויקט.

יוני: "כשהילד נהרג, אתה נותן איזו תמונה בהתחלה, ואז היא זאת שמלווה בכל מקום. זאת תמונה יותר רשמית. הפרויקט 'התמונה האחרונה' הוא משהו שיש בו הרבה יותר חיים, יחד עם הסרטונים של ד"ש מעזה, הסיפור של התמונות, זה נותן את החיים השלמים שהיו סביב הנופל".

יעל: "כשהתמונות קופצות באינסטגרם זה מרגש ומאפשר הצצה לרגעים משפחתיים או לרגעים מהצבא - לילד שמעבר לשם".

שתי משפחות חדשות

דבר נוסף שאפיין את עמית הוא הקרבה למשפחה. כשהיה נער התגרשו הוריו, וכל אחד מהם הקים משפחה נוספת. עמית זכה בשתי משפחות חדשות והשתלב בהן באופן טבעי. מצד אביו, הוא אימץ את לירון ואת בתה אליענה, ומצד אמו קיבל את תומר ואת בנותיו זיו ומאור.

לדברי יוני: "עמית אהב מפגשים משפחתיים, להיות עם בני הדודים, עם הסבים והסבתות. היה קרוב לכולם, גם למשפחה החדשה של יעל וגם ללירון ולאליענה אצלי. הוא היה מעניק יחס גם לילדות שקטנות ממנו והיה כאח גדול עבורן".