אמו של נעם: "בלבנון תמיד הלך בראש"; מפקדו של בן: "החיוך של הצוות"

בשלושה בתי עלמין נפרדים, סרן נועם מדמוני, סמ"ר בן כהן וסמ"ר מקסים אנטיס - שלושת לוחמי סיירת הנח"ל שנפלו אתמול (שני) בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון, הובאו היום (שלישי) למנוחת עולמים.

בחלקה הצבאית בבית העלמין בשדרות נטמן בן העיר סרן נועם מדמוני (22); בבת-ים ייטמן בן העיר סמ"ר מקסים אנטיס (21) בבית הקברות הצבאי, הקוממיות; סמ"ר בן כהן (21) יליד המושב להבים הובא למנוחות בבית הקברות המקומי ביישוב. 

הלוויתו של סרן נועם מדמוני

נציג צה"ל על סרן מדמוני: "הרגעים קשים אלה חבריך עומדים בקרבות הקשים בלבנון אנחנו מצדיעים לך בגם בשמם וגם בשם קרוביך וחבריך. הקפדת על דרישות גבוהות, אוהבים אותך ומעריכים אותך כמפקד. אתמול נהרגת כשהובלת את כוח לוחמיך, אמנם מפקד הפלגה שלך חסר כאן אבל הוא מוזר את חסרונו. אתמול כשהגעתי לביתך לספר על נפילתו והם סיפרו על מה שהיית עבור משפחתך וחבריך. על הבית החדש שהייתם אמורים לעבור אליו היום ועל החדר שסידרת לעצמך".

בועז, אביו של נועם, ספד לו: "אני מודה ומתוודה שהייתי מלא שמחה וגאווה בך. אני אב גאה לקצין, סרן בסיירת. היינו הולכים יחד נעם בצעירותו לא מדבר רק מחייך ואני רוצה להתגאות בהם המיוחד שלי גאה וצנוע. נועם המיוחד שלי ללא התנשאות ויהירות בצניעות כמו נעם זה אומר הכי טוב שאפשר בלי הקלות ופשרות תמיד נחוש, נעם לא נפסיד נקודה אפילו לא במשחק. איך הפסדת בקרב הזה? אתה לא מפסיד. משהו בנוסחה השתבש. איך יכול להיות שהפסדת את הקרב הזה ואיך יכול להיות שהפסדנו בן גיבור".

הוסיף ואמר: "גידלנו ילד מדהים לתפארת. די לצרותינו כמה הותר לפרסום. הייתי הולך בערב יום שבת עם שני נרות לצידי של שמור וזכור ועכשיו כבה הנר של נועם. היה מכבד את הוריו ונותן לנו כוח. כל כולו דרכי נועם בפני נועם. נועם אני אוהב אותך גאה בך ולא מאמין שזה קרה נפלה עטרת ראשנו. ביחד כולם בקשו די לצרותינו. נוח על משכבו בשלום בני היקר והאהוב. אוהב אבא".

"עשית הכל הכי טוב"

שרונה, אמו של נועם, ספדה לבנה בכאב ואמרה: "כל מה שעשית - תמיד עשית הכי טוב, והכול בענווה.  אמרת לי: 'אני רוצה להיות רק בסיירת'. כשהגעת לגדוד בגולני לא היית רגוע, ושבועיים נלחמת עד שהגעת לסיירת נח"ל. אני שמחה בשבילך. אמרת לי: 'אני הולך ללבנון, אמא, למדינה הארורה הזאת'. ביום שלישי שעבר התקשרת ואמרת: 'אמא, אני מנותק קשר'. שאלתי אותך: 'איך אתה, נסיך של אמא?' וביקשת שאארוז לך ציוד ל-21 יום בלי לחזור הביתה".

היא הוסיפה: "ידעתי שהבן שלי יהיה תמיד בראש, שיילך ראשון בכל דבר. כבר שבוע שאני מסתובבת בסופר, בתחנת הרכבת, וכל מי שאני פוגשת אני אומרת לו: הבנים שלי בלבנון, שה' יציל אותם. שניהם שם, ואחד מנותק קשר. אני קמה בארבע-חמש בבוקר, מפחדת לשמוע 'הותר לפרסום'. אמרתי לעצמי - זה לא יגיע אליי הביתה, אין מצב. ביקשתי מבעלי שיתקין לי טלוויזיה כדי שאדע מה קורה, אבל גם לא רציתי לראות את המילים האלה - 'הותר לפרסום'".

"פתאום מישהו מצלצל בשער. שאלתי את עצמי: מי מצלצל בשעה כזאת? למה הוא מצלצל כל כך הרבה פעמים? ואז ראיתי אותם. את הדבר הכי קשה בעולם. צעקתי לבורא עולם: תציל אותי. אמרתי להם: לא, תסתלקו בבקשה. אתם התבלבלתם. זה לא הבית שלי. אתם יכולים ללכת. אין סיכוי שאני פותחת לכם את הדלת. אתם לא נכנסים לבית שלי. זה לא יכול להיות. ואורי, אתה אמור להתחתן בעוד חודשיים. איפה יהיה נועם, שאמור היה להנחות בחתונה?".

מפקדו של סרן מדמוני מסר דרך נציג של צה"ל: "לא הצלחתי לשמור עליך מרחוק, כהרגלך היית מלפנים חתרת למגע והגנת על אנשיך. איש אמת למדתי ממך המון על אהבה פשוטה לאנשים שקרובים אליך תשאר בליבי לעד".

אחיו של נועם, אורי: "לפני שבוע ביום שלישי אני נמצא בלחימה ומקבל שיחת טלפון מנועם אחי, מדבר איתי 3 דקות אני יודע שהוא צפוי להכנס ללבנון. מדברים על הכניסה הצפויה בנוסף גם שולחים הודעות כי השיחה לא נסגרה. הלוואי והיית המפקד שלי.

"הייתי הולך אחריך בעיניים עצומות לכל מקום תמיד נותן בראש. בעוד חודשיים בית אמור ללוות אותי בחיפה שלי ועכשיו אני מספיד אותך מעל הקבר שלך. היית החבר הכי טוב שלי והראשון להתייעץ איתו. חברים התחתנו הקימו בתים ויבנו משפחה ואתה לעד תשאר בן 22. הלכת ונלחמת על חירות עם ישראל. אני אוהבת אותך אהבת נפש אחי אהבת דוד את יונתן".

אביה, אחותו של נועם, ספדה לו ואמרה: "נועם אח שלי, אני לא מאמינה שאני מדברת אליך במעמד כזה. אני לא מוצאת את המילים, כי לא דמיינתי תרחיש כזה. תמיד שידרת ששום דבר לא יקרה, גם כשמדובר במלחמה. כל דבר שעשית - עשית על הצד הטוב ביותר. זכיתי בך. אני רק רוצה להגיד לך תודה על זה שהכנסת אווירה טובה ושמחה לבית שלנו. תמיד היית שם להקשיב, לייעץ ולתמוך. שמור עלינו מלמעלה בבקשה. אוהבת אותך וכבר מתגעגעת".

גם הדר, אחותו, נפרדה ממנו בדברים כואבים: "אחי היקר - כך אני קוראת לך בטלפון. זכיתי באח שהחברים והסביבה יודעים כמה הוא גיבור, חזק וצדיק. מה עושים מעכשיו? אח שלי האהוב, תמיד דאגת לי. בשבועיים שהיית בין תפקידים בחרת להיות איתנו, החיילות שלך, ועשית לנו מסדרים כדי שנשתפר ונצליח. תמיד היית עם חיוך, בפשטות, ועם נכונות אמיתית להקשיב. אוהבת ומתגעגעת".

הלוויתו של סמ"ר בן כהן

מפקדו בסיירת, סגן אלוף נאור בובליל-ארבל: "בשנתיים וחצי האחרונות הייתי בעיקר בפנים. על אף עשרות פקודים שאיבדתי בדרך זו פעם ראשונה שאני מספיד. כוחות חטיבת הנחל פועלים בלבנון עומדים על המשמר . סיירת נח"ל מובילה את הלחימה כמו שרק היא יודעת.

"בחרת להתגייס לשירות משמעותי כלוחם בסיירת. היית חבלן הצוות. לוחם בראש הכוח. חבריך לצוות מספרים על אדם מיוחד שידע לאחד. היית החיוך של הצוות. חבר מלא שמחה וצחוק. היית אוהד מושבע של הפועל באר שבע, תמיד מוכן עם חולצה אדומה למשחק הבא שבו תנצחו. החותם שהשארת על הצוות והיחידה יישאר לנצח".

שרית אמו אמרה: "הלב צועק וכואב. מגיל 5 היית עם אבא במגרשים. אהבה של ילד לכדורגל. תמיד מצאת דרך להגיע למשחק. לפני שנכנסת בפעם הראשונה לעזה אמרת אם קורה לך משהו שכולם יבואו באדום. הרבצתי לך. אבל ידעת. הלכת הכי קרבי שיש. לא חששת. האמנת בטוב. לא נשברת ולא וויתרת גם כשכאב שתקת והמשכת. לא רצית לעזוב את הצוות. לפני שבוע נכנסת ללבנון. ודאגת ליום הולדת של רומי בלונים ופרחים. כתבת לה: אני אוהב אותך מכל מקום. גם מלבנון. סליחה שלא הצלחתי לשמור עליך".

"תמיד חיפש לעזור לחלש"

צביקה אביו אמר: "בהתחלה לא רציתי לדבר. אבל אני רואה את הכבוד שהילד שלי מקבל, ילד שחיפש תמיד לעזור לחלש. גם אם הייתי שם אותו עשר פעמים באותה סיטואציה היה עושה אותו דבר. הוא האמין בכל הלב שהוא הולך ומגן וגורם לכולם לחיות פה בביטחון. אני לא יודע ולא מכיר תחושות כמו שחוויתי מאתמול בלילה. אבל משהו אחד אני יודע, שכל מה שחשבתי על הילד שלי אני רואה פי עשר. אנחנו בסוף אנשים. לא חיילים ולא מפקדים. אנשים שחיים זה עם זה. רק ככה ננצח".

בת הזוג של בן ז"ל, רומי, ספדה לו: בן שלי, לפני חודש כתבתי לך ברכת יום הולדת. אני לא מאמינה שעכשיו אני נפרדת ממך לתמיד. אתה המשענת שלי. אתה הכל בשבילי. אתה הלוחם הכי אמיץ וחכם. אני לא נפרדת ממך כי אתה איתי לתמיד, בכל צעד ובכל נשימה. בחיים לא חשבתי שאכתוב לך הספד. התחננתי שתהיה רס"פ. אני מבטיחה שאהיה חזקה בשבילך. אתה האהבה הראשונה והנצחית שלי. אני אוהבת אותך בחלקים הכי עמוקים בלב שלי. עד שניפגש שוב".

הלוויתו של סמ"ר מקסים אנטיס

מאות בני אדם הגיעו לבית העלמין בחולון כדי ללוות בדרכו האחרונה את סמ״ר מקסים אנטיס, לוחם סיירת נח״ל בן 21 מבת ים, שנפל אמש בקרב בדרום לבנון. בין דגלי ישראל לדמעות, נשמעו הספדים קורעי לב של משפחתו, חבריו ומפקדיו, כולם ניסו לתאר את מי שהיה “הלב של הצוות”, צעיר שחי את החיים עד הרגע האחרון.

אביו, לאון, עמד מעל הקבר וספד לבנו בדברים מטלטלים שתיארו את הדרך שבחר. “אני אלך לקרבי... והיא אמרה לא, אתה תהיה ג׳ובניק... ובסוף הלכת לקרבי. לא יכולתי לעצור את זה כי זה היה הרצון שלך”, אמר. הוא תיאר כיצד בנו הגשים חלום והצטרף ליחידה מובחרת, לחם בעזה, בג’נין ולבסוף גם בלבנון.

ברגעים הקשים ביותר, שיתף האב בשיחה האחרונה ביניהם: “שאלתי אותך, אתה פוחד? אמרת לי, לא אבא, אני לא פוחד... אני אחזור”. ואז הוסיף בקול שבור: “חיכינו לך בבית. חזרת. אבל בארון”. עוד הוסיף האב בכאב: “אני רוצה לחיות, אני רוצה ילדים, אני רוצה שיהיו לך נכדים... תחכו לי בבית”. וגם אמר: “תראה כמה אנשים באו... אני רוצה שיזכרו אותך בן אדם שתמיד מחייך ותמיד חי את החיים”.

"שברת אותי"

האח אדי תיאר קשר עמוק ורב שנים, ונשבר לראשונה. “אני לא בוכה אף פעם, שברת אותי”, אמר. הוא סיפר על הילדות המשותפת, על האימונים שהעביר לו בנעוריו כדי להכין אותו לשירות קרבי, ועל הגאווה שהרגיש בו. לצד הכאב, ניסה למצוא נחמה: “אתה השראה בשבילי. כל החיים תהיה, אני אמצא אותך”. עוד הוסיף: “ראיתי אותך... אתה מחייך, העיניים שלך מחייכות”, וכן אמר: “אני לא נפרד ממך, אתה פה איתנו בכל החיים”.

חבריו ליחידה תיארו דמות יוצאת דופן בצוות. “איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר?”, אמרו. לדבריהם, מקסים היה זה שהצליח להרים את המורל גם ברגעים הקשים ביותר. “בלי יותר מדי מילים, בחיוך, ידע להפוך את הרגעים הכי קשים לחוויה של צחוק”, סיפרו. הם שיתפו גם ברגעים האחרונים לפני הכניסה ללחימה בצפון, כאשר למרות החשש, הביע ביטחון מלא בצוות ובמשימה: להגן על תושבי הצפון.

סגן אלוף לביא, שנשא דברים בשם צה״ל, הדגיש את מקצועיותו ואת מקומו המרכזי ביחידה ואמר כי מקסים “בחרת להתגייס לשירות משמעותי ומבצעי כלוחם מובחר... עשית את תפקידך כלוחם מסור ומקצועי”. לדבריו, הוא נבחר לשמש כקשר המפקד והיה “יד ימינו של המפק״ץ”. עוד הוסיף כי “דמותו וערכיו יהיו מגדלור ומצפן” לדורות הלוחמים הבאים.

בדבריהם חזרו שוב ושוב אותם מאפיינים: חיוך שלא ירד מהפנים, אהבת חיים גדולה, ורוח לחימה בלתי מתפשרת. “היית הלב של הצוות”, אמרו חבריו, והאב סיכם בכאב את הפער בין הגאווה לאובדן: “יש לי בן גיבור, אבל אני לא רוצה בן גיבור, אני רוצה פשוט בן בבית”.

סמ"ר גלעד הראל

כוחות סיירת נח"ל, הפועלים במסגרת צוות הקרב של חטיבת הנח"ל תחת פיקוד אוגדה 162 בגזרה המערבית, זיהו חוליות מחבלים והיתקלות התפתחה מטווח קצר. בחילופי הירי זוהו פגיעות במחבלים. במהלך פינוי הנפגעים ירו המחבלים טיל נ"ט לעבר הכוחות - ללא נפגעים נוספים. הכוחות השיבו בירי טנקים ותקיפות אוויריות. בנוסף לנופלים, נפצע לוחם באורח קשה, לוחם ולוחם מילואים באורח בינוני. כל הפצועים פונו לבית חולים לטיפול רפואי ומשפחותיהם עודכנו.