והשיבותי: על חירות הגוף וגבורת הנפש

רגע לפני חג הפסח, כשאנו מתכוננים לספר שוב את סיפור יציאת מצרים — הנס הגלוי הגדול ביותר שידע עמנו — אנו מוצאים את עצמנו עדים לניסים ולגבורה יהודית שמתרחשים כאן ועכשיו.

עצם קיומנו כעם הוא הניצחון שלנו, ובמקורותינו אנו מכירים את ארבע לשונות הגאולה: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי". אך בעת הזו אנו זקוקים ומתפללים ללשון חמישית של גאולה: "והשיבותי". בורא עולם השיב חטופים בניסים גלויים, ועלינו מוטלת החובה לשוב אליו, להאמין בהנהגתו ולבטוח ברחמיו.

את הדברים הללו אני כותבת לא רק כאם, אלא כאמה של אגם ברגר — נערה צעירה שנחטפה ושמסרה נפש בשבי החמאס על זהותה היהודית. בדיוק כפי שבני ישראל במצרים שמרו על שמם, לשונם ומלבושם, כך גם אגם, בתוך החשיכה הגדולה, סירבה לוותר על הצביון שלה.

אגם סירבה לבשל לשוביה בשבת כי היא שומרת שבת; היא בחרה לצום את כל הצומות — מכיפור ועד תענית אסתר; היא נמנעה מאכילת בשר מטעמי כשרות, והקפידה שלא לגעת בחמץ בפסח, גם כשהאוכל היחיד שהוצע לה היה רבע פיתה ליום. כשמצאה סידור תפילה שהושאר בשטח, הוא הפך למגן ההישרדותי שלה, ובו הגתה יומם וליל.

אגם הייתה ברעב כמעט תמידי, אך כשקיבלה מעט אוכל — בירכה עליו בכוונה. היא הבינה שמעבר למזון הגוף הדל, מי שמזין את נשמתה הוא בורא עולם. אגם עמדה בלחצים אדירים, סירבה להתאסלם גם תחת עונשים, ודרשה מהשובים לציין את חגי ישראל. כשלא היה דבר, היא ציירה לעצמה תפוח בדבש על דף נייר כדי להרגיש את קדושת חג ראש השנה.

במקום שבו חינכו ילדים בני שלוש לשנוא ולרצוח יהודים, במקום שבו הכול היה כבול — זכות הבחירה של אגם נותרה חופשית. אפשר היה לכבול את גופה, אך אי אפשר היה לקחת ממנה את זהותה.

אירועי השבעה באוקטובר, כמו השואה שלפניהם, קרו לנו כי אנחנו יהודים. לא ניתן להוציא את המילה "יהודי" מן המשוואה. אגם, שעמדה במצעד החיים באושוויץ והבטיחה "לעולם לא עוד", מצאה את עצמה חווה על בשרה יום של שואה במדינתנו הריבונית.

השיעור הכואב של השנה האחרונה הוא שלא מספיק להגן על הגבולות — עלינו לדעת מי אנחנו. למה הקמנו מדינה דווקא על אדמת הקודש המובטחת? איזו יהדות אנו מורישים הלאה? הזהות היהודית שלנו היא אמנם מטרה לשנאת אויבינו, אך היא גם מקור החוזקה והגאווה שלנו.

בליל הסדר הזה, כשאנו שואלים "מה נשתנה", עלינו לזכור שהזהות שלנו היא לא רק ידע — היא הסיפור שלנו, והיא התנאי להמשך קיומנו. מי ייתן ונזכה במהרה לראות בהתגשמות ה"והשיבותי", ושכל בנינו ובנותינו, וביניהם אגם שלי, יצאו מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול.

--

מירב ברגר היא חברת פורום "צו החיים" ואמה של אגם ברגר, שנפדתה מהשבי לאחר 482 ימים. היא מזמינה הערב את עם ישראל למשדר זום מיוחד לקראת חג הפסח עם משפחות שכולות ופדויי שבי, על המעבר מאפלה לאור. פרטים בעמודי האינסטגרם והפייסבוק של פורום "צו החיים"