יורי ואולגה גרביניוק ובתם מריאנה עלו לישראל ממריופול שבאוקראינה בשנת 2019, בשיא המתקפה על אזור דונבאס. הם מספרים כי תכננו לעלות לארץ עוד לפני פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אך המציאות השתנתה באחת. ״המלחמה שינתה לנו את כל התכניות״, מספרת אולגה. ״כבר התחלנו לאסוף מסמכים לעלייה, אבל לא הספקנו לסיים. כשהמלחמה פרצה עזבנו את הדירה שלנו ועברנו לבית הוריו של בעלי, כי היה להם חדר מרתף שבו, לפחות בתיאוריה, יכולנו להיות בטוחים בזמן ההפגזות״.
המשפחה לא חזרה עוד לדירתה. ״טיל פגע בבניין שלנו והדירה נהרסה לחלוטין יחד עם כל מה שהיה בה״, היא אומרת. ״עזבנו במצב חירום. זה הרגיש יותר כמו פינוי מאזור לחימה. הדרך הייתה מסוכנת מאוד, עם עצירות במקלטים בזמן מתקפות הטילים״ הוסיפה.
לאחר כחצי שנה בקיבוץ, עברה המשפחה לבאר שבע וקבעה בה את ביתה. לפני שלוש שנים הצליחו גם הוריו של יורי לעלות לישראל, לאחר שביתם במריופול נהרס בהפצצות. בישראל נולדו לבני הזוג שתי בנות נוספות - גבריאל בת שלוש וחצי ואדל בת שנתיים. הבת הבכורה מריאנה לומדת בכיתת מחוננים, ויורי סיים לאחרונה קורס עוזר משפטי.
אלא שב־2 במרץ שוב מצאה עצמה המשפחה תחת מתקפת טילים. ״כשהתקבלה התרעה על ירי רקטות מאיראן רצתי עם הבנות למקלט״, מספרת אולגה. ״בעלי לקח שקית זבל ואמר שיש לו עוד רגע להוציא אותה ולהספיק להגיע למקלט. אבל הוא לא הספיק״. לדבריה, רגעים ספורים לאחר מכן נפלה רקטה סמוך לבניין.
״גל ההדף הרים אותו באוויר והטיח אותו בקיר. שכן עזר לו להיכנס לבניין. אני והבנות כבר היינו במקלט. מעוצמת הפיצוץ נזרקנו הצידה ונפלנו על הרצפה. קיבלתי מכה חזקה בראש ובגב, אבל לא שחררתי את הבנות. העשן, האבק והצעקות מסביב לא אפשרו להבין מה קורה״. כעבור כמה דקות מצא יורי את בני משפחתו והוציא אותם החוצה. ״הבנות היו מבוהלות ואמרו שכואב להן הראש ושהאוזניים מצלצלות״, היא נזכרת.
הדירה של המשפחה נהרסה כמעט לחלוטין. ״לא נשארו דלתות או חלונות, והכול היה מכוסה זכוכית. המקפיא במרפסת התהפך, האוכל נשפך, והריהוט והארונות נשברו. גם המחשב של הבת הגדולה והטאבלטים התנפצו לרסיסים״.
האירוע החזיר את אולגה ובעלה לזיכרונות הקשים מאוקראינה. ״השכבנו את הבנות לישון ברכב וישבנו לידן כל הלילה עטופים בשמיכות שהשכנים הביאו. כל הלילה דיברנו על איך איבדנו את הבית באוקראינה ואיך ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב מצאנו את עצמנו בלי בית, בלי כסף ובלי אוכל״.
הקרן לידידות, שסייעה למשפחה לעלות לארץ מאוקראינה, תמכה במשפחת גרבניוק גם לאחר שביתה בבאר שבע נפגע. כחלק ממבצע הסיוע שהקרן מפעילה בימים אלה היא העניקה למשפחה מענק חירום בסך 1,000 שקלים, כסף ששימש לרכישת מצרכים בסיסיים בדיור הזמני שקיבלה המשפחה במרכז קליטה. בנוסף קיבלו הבנות מחשב נייד. ״כך מריאנה יכולה להמשיך ללמוד מרחוק והקטנות יכולות לראות סרטים מצוירים לפני השינה. לפחות דאגה אחת ירדה לנו מהלב״, אומרת אולגה. ״הקרן לידידות הגיבה מהר יותר מכולם״, היא מסכמת.
עלו מארגנטינה - למקלט
גם משפחתה של אסתר הילו חוותה את מתקפת הטילים מקרוב. הילו עלתה לישראל מארגנטינה לפני ארבע שנים יחד עם בעלה חאבייר קייספמן ושני בניהם התאומים, איתן וזוהר. המשפחה מתגוררת אף היא בבאר שבע.
ב-2 במרץ התפוצץ הטיל האיראני בחצר הבניין שבו הם מתגוררים, והמשפחה פונתה למלון. ״נכנסנו במהירות למקלט כשהייתה אזעקה״, מספרת אסתר. ״פתאום שמענו פיצוץ חזק ואבק מילא את המקלט. הטיל פגע בבית ספר סמוך, שבמזל היה ריק כי אין לימודים. זה ממש נס שאף אחד לא נהרג, כי זו שכונה צפופה עם הרבה משפחות״. הנזק לדירתם היה משמעותי. ״אחד הקירות נהרס לגמרי וכל החלונות התנפצו. זה לא פשוט להשאיר הכול מאחור ולעבור בבת אחת לחיים במלון בלי שום הכנה. זו הייתה רכבת הרים רגשית״.
לדבריה, תחושת ההלם התחלפה במהירות בחוסר ודאות. ״לא ידענו איך החיים שלנו ייראו עכשיו. אנחנו נמצאים במעין הפוגה מהשגרה ומחכים לחזור הביתה. אנחנו לא יודעים מתי יהיה אפשר לשקם את הבית ולחזור לחיים שבנינו״. היא מתארת גם את הרגע שבו חזרה לדירה לאחר הפגיעה: ״נכנסתי ורק רציתי לשבת ולבכות, אבל לא יכולתי. הכול היה מלא בזכוכיות שבורות - אפילו ספה לבכות עליה לא הייתה״. לאחר כמה ימים חזר חאבייר לעבודתו, בעוד אסתר נותרה בבית בחופשה כפויה. ״הילדים מתכוננים למבחן הפסיכומטרי, וחוסר היציבות והמעברים לא עוזרים להם. יש הרבה אתגרים שמצטברים״.
הילו מתארת כי אנשי הקרן לידידות יצרו עמם קשר זמן קצר לאחר האירוע, והעניקו למשפחה מענק כספי לסיוע מיידי. ״קיבלנו מהם תמיכה גדולה. הם עזרו לנו לקנות דברים שהיינו צריכים, ואנחנו אסירי תודה על כל מה שעשו עבורנו״, אומרת אסתר.
למרות הקושי, הילו מדגישה כי אין למשפחה כל מחשבה לעזוב את ישראל. ״יש אנשים ששואלים אם אנחנו חושבים לחזור לארגנטינה, אבל האמת היא שהמחשבה הזו אפילו לא עלתה בדעתנו. ישראל היא הבית של העם היהודי, וכאן אנחנו יכולים לחיות כיהודים באופן מלא. אנחנו בבית כאן - ואין לנו שום כוונה לעזוב, גם ברגעים הקשים״.
מתחילת מבצע ״שאגת הארי״ חילקה הקרן לידידות מאות שוברי קנייה לתושבים שבתיהם נפגעו מירי הטילים, במטרה לסייע להם בימים הראשונים שלאחר הפגיעה והפינוי. ״עולים חדשים הם לעיתים מהפגיעים ביותר בזמן משבר. רבים מהם עדיין נמצאים בשלבי קליטה ראשוניים, בלי רשת משפחתית רחבה ובלי המשאבים שיש לוותיקים" מסרה נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו