מאות משפחות שכולות, משפחות חטופים, שורדי הטבח, ותושבי העוטף והצפון מפרסמים היום (שלישי) מכתבים אישיים שכתבו ליקיריהם תחת הכותרת "900 ימים, אפס תשובות".
היום מציינים בישראל 900 ימים לטבח 7 באוקטובר, כאשר המלחמה שפרצה בעקבותיו עדיין לא הסתיימה, ועדת חקירה ממלכתית טרם הוקמה. המכתבים, שנכתבים בגוף ראשון, מתוך כאב, געגוע ושבר עמוק, מביעים דרישה ברורה - לדעת מה קרה, כיצד קרה, ומי אחראי. לצד זאת, חלק מהמשפחות בחרו לפרסם דווקא היום את ההספדים שנקראו מעל לקבר יקיריהן.
עופרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס, כתבה הבוקר בחשבון הפייסבוק שלה: "900.10.2023. אין מילים שיכולות לתאר את התחושות של אותו יום, אבל הגוף זוכר הכל, הלב לעולם לא ישכח. את התחושה כשקיבלתי מירדן את ההודעה 'הם נכנסים אלי'. את המבט המבוהל של שירי, את העיניים המבולבלות של אריאל שפגשו רוע טהור בגיל כל כך צעיר. את הרגע שבו איבדנו לעד את שירי, אריאל וכפיר. אותו הרגע שבו הבנתי שגם ירדן שאני מכירה כבר לא יחזור".
את דבריה חתמה במילים: "900 ימים, אפס תשובות, אפס לקיחת אחריות, אפס חרטה. לעולם לא אוותר על ועדת חקירה ממלכתית".
רעות רכט אדרי, אימו של סגן (מיל') עידו אדרי ז"ל, כתבה: "עידודי שלי, אהוב שלי. 900 ימים עברו מאז אותו 7 באוקטובר. 900 ימים מאז שנפרדתי ממך מעל האדמה הבוצית שבה נטמן גופך האהוב. מאז, מונחת עליך אבן קרה ודוממת, ואליה אני זועקת מדי יום את הבקשה לאמת ולצדק עבורך. 900 יום – ואין תשובה".
מרב סבירסקי, תושבת בארי שהוריה רפי ואורית ז"ל נרצחו ואחיה איתי ז"ל נחטף ונרצח, כתבה: "900 ימים של הפקרה מתמשכת בהם חיי אדם נעשים פה זולים מרגע לרגע. זה מה שקורה כשלא לוקחים אחריות. זה מה שקורה כשלא שואלים שאלות קשות ומשתיקים ביקורת. זה מה שקורה כשלא מקימים ועדת חקירה ממלכתית. זה מה שקורה כשהכל מנוהל מאינטרסים פוליטיים של השרדות אישית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו