"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"רולטה רוסית": כך נראים החיים בגבול הצפון

שלושה שבועות לתוך הלחימה, תושבי קו העימות מנסים להיאחז בשגרה בין אזעקות בלתי פוסקות ושחיקה גוברת • ילדים עוברים לשגרה במקלטים, המיגון חלקי והסוף לא נראה • לצד החוסן, גוברים ייאוש וחוסר אמון: "מאסנו בדיבורים, האנשים יותר מותשים"

,עודכן
0השמעה
זירת הפגיעה במשגב עם. צילום: כבאות והצלה לישראל

שלושה שבועות לתוך הלחימה בצפון, והמציאות ביישובי קו הגבול מותחת את סבלנות התושבים עד הקצה. בין אזעקות בלתי פוסקות לשגרת חיים מאולתרת, הם נעים בין ניסיון להחזיק בשגרה - עבודה מרחוק ולימודים בזום - לבין תחושת שחיקה הולכת וגוברת. החוסן שעליו דיברו בתחילת הדרך עדיין קיים, אך מתחתיו מצטברים ייאוש, עייפות וחוסר אמון.

פגיעה ישירה ברכב במשגב עם // תיעוד מבצעי מד"א

שירן אוחיון מקריית שמונה מתארת מציאות יומיומית שמי שלא חי אותה אינו יכול להבין: "מי שלא פה באמת חי את זה, לא יכול להבין כמה שאספר". לדבריה, גם בתוך הקהילה אין תמימות דעים: "חלק לא רוצים להתפנות וחלק לא יכולים לחיות כאן דקה. הדעות חלוקות. מי שיוצא מהבית - זאת רולטה רוסית". היא מותחת ביקורת על ניהול הלחימה: "מורחים אותנו שלושה שבועות, זאת לא פעולה עצימה. שיקרו לנו שהחיזבאללה חוסל. לפוליטיקאים אני אומרת - מאסנו מדיבורים. שימו אותנו כתוכנית עבודה ראשית. בואו לגור כאן ומכאן תקבלו את ההחלטות".

בקיבוץ יפתח, דניאלה פורת פנסו מתארת תסכול מהמצב: "זה תפס אותנו על האדים של הדלק. שנה אחרי שחזרנו כבר הייתה תחושת תחייה - הכל התחיל לפרוח אצלנו בקיבוץ". אלא שלדבריה, הפעם השחיקה עמוקה יותר: "האנשים יותר מותשים". השגרה נבנית מתחת לאדמה: "הקמנו פעילות לילדים בתוך מקלטים. הכל מתחת לאדמה. המקלטים קטנים, לא תמיד נוחים". לצד המאמץ להעניק לילדים הפוגה, מרחפת תחושת חוסר ודאות: "לא רואים את הסוף. אירוע כמו במשגב מכניס הרבה מתח".

"האנשים יותר מותשים". קיבוץ יפתח ,צילום: צילום: אייל מרגולין

בקיבוץ יראון, יובל אבולעפיה מתאר מציאות של אילתור מתמשך: "אנחנו לא רואים את האופק. מנסים לספק לילדים הפוגות במקלט או בממ"ד". בעיית המיגון מוסיפה לחץ. "תוכנית מגן הצפון לא התקדמה אצלנו. לא נמסרו ממ"דים. אצלי יש רק בור ליסודות, לשכנים יש ממ"ד בלי רצפה, אז שמנו שטיח. חלק מהממ"דים לא מחוברים לבתים - בלי טיח, עם דיקטים. פירקנו אותם. אני כל לילה לוקח את הילדים לישון בממ"ד בגן, כדי שלא נצטרך לקום בלילה". לדבריו, יש מי שמוצאים פתרונות חלופיים - "ואחרים מהמרים ונשארים בבית".

למרות הקשיים, רבים מסרבים להתפנות. "אנחנו לא רוצים פינוי. מרגישים יותר בטוח בבית", אומר אבולעפיה. "מצפים שפעם אחת יעשו את העבודה כמו שצריך - חיזבאללה פה".

"לא רואים את האופק". קיבוץ יראון,צילום: אייל מרגולין - ג׳יני

בין קירות המקלטים והבתים המוגנים מתעצבת מציאות כפולה: תקווה עיקשת להישאר ולהחזיק מעמד, לצד תחושה גוברת שהפעם הסבל חייב להוביל לאופק ברור - ולהפרדה מוחלטת בין חיזבאללה ליישובי הגבול.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר