אין שום דבר מופרע שלא יעשו: האמת המרה שחשפו הפגיעות הישירות בדרום

אם יש דבר אחד שברור לגמרי מהמלחמה הזאת הוא שאם לאיראנים היה נשק גרעיני - הם היו משתמשים בו. הם חצו כל קו אדום, יורים לכל עבר, כולל לאירופה ולמדינות שבכלל לא באירוע, ומתנהגים כמי שמוכנים למות עם פלשתים, בכל מחיר שיידרש. הם מריחים את הסוף, ואין שום דבר מופרע שביכולתם יהיה לעשות שהם לא יעשו. מקווה שהקונספט הזה הופנם.

וזו בדיוק הסיבה שאסור לעולם שיהיה להם נשק גרעיני, כי הוא יבטיח את המשך משטר הטרור הזה לעד, ואת כל הפרוקסיז שלו, שיישבו לנו על כל הגבולות טובעים בנשק ובכסף איראני, אלימים ושיכורי שנאה ונקמה יותר מאי פעם. אם לא ננצח הפעם חד משמעית, בעוד חמש שנים הכל סביבנו יהיה רע בהרבה. זה מובן. גם ככה אנחנו במצב מדיני בינלאומי נורא. ולכן, אם כבר משלמים אותו, בואו לפחות ננצח.

זו מלחמת אין ברירה, למי שטרם השתכנע. אני משוכנע בכל ליבי ושכלי: אם היה להם אטום, הם היו משגרים אותו. ואני מעריך שעוד נראה אותם מנסים לשלוף שפן מהשרוול. שפן מופרע, כמובן. הם במוד הישרדותי-שיהאדיסטי-התאבדותי. והם באמת מופרעים על כל הראש. מוכרחים לשים להם וליכולותיהם סוף, יקח כמה זמן שייקח.

זו מלחמה שנרתענו ממנה שלושים שנים. ועכשיו, כשהיא מתרחשת, אסור לצאת ממנה בלי ניצחון מכריע, השמדת הגרעין, וריסוק מוחלט של הצבא שלהם ומשמרות הטרור שלהם.

ואחרי שזה יקרה, גם הציבור האיראני כבר ייצא לרחוב, גם אם רק בעוד שלושה חודשים. המצב הכלכלי והפנימי שם יחריף אפילו יותר. הציבור ייצא לרחוב ויילחם. וכדאי מאד שזה יקרה כאשר יש להם סיכוי של ממש להצליח.

ולכן: מוכרחים להמשיך, עד הסוף. כי זה באמת או אנחנו או הם. וכרגע סופם קרוב בהרבה מסופנו. ומצווה וחובה אסטרטגית קיומית לזרז אותו ופעם אחת ולתמיד להסיר את האיום המפלצתי הזה מעל לראשנו.

ואז נדבר על המזרח התיכון ביום שאחרי. הוא לא יהפוך לשווייץ, אבל הוא יהיה מקום הרבה פחות מסוכן עבורנו. זה בטוח. אבל בשביל זה - מוכרחים הכרעה נוקבת וברורה וחד משמעית. יקח כמה זמן שייקח. מהקרב הזה אסור לברוח.