החיסול בשג'אעיה: עליית "כוחות ההגנה העממיים"
ביומיים האחרונים הופצו ברצועה שני כרוזים דרמטיים מטעם "כוחות ההגנה העממיים", אותם כוחות אשר נודעו לציבור הישראלי בשם "מיליציית אבו שבאב".
אבו שבאב עצמו נהרג כזכור, אך רוחו ממשיכה לחיות והמיליציה שייסד ממשיכה לגדול ולהציב אלטרנטיבה לחמאס. הכרוז הראשון, שהופיע בשג'עיה באישון לילה, סימן את תחילת המערכה.
תחת הכותרת "אינתיפאדת הכבוד", הכריז הארגון על גיוס מלא במוקדים אסטרטגיים בעיר עזה: אל-מעמדאני, אל-סראיא, אל-ירמוכ ואזור אנסאר.
המסר היה ברור: "המים הגיעו עד נפש. אנו באים לשבור את הכבלים של כנופיות הטרור (חמאס) שזרעו שחיתות בארץ".
במהלך השבוע האחרון המילים הפכו לכדורים. בכרוז רשמי של פיקוד אזור שג'אעיה של הכוחות העממיים, הודיע הארגון על "פעולה צבאית במסגרת המאבק בטרור" – חיסולו של טלאל מוסטפא סאלח בדווי (אבו פראס), בכיר במערך הביטחון המסכל של חמאס.
אבו פראס, שנודע בדיכוי אלים של תושבי השכונה, הפך לסמל של שלטון האימה של החמאס שמתחיל להיסדק.
"הפעולה בוצעה על ידי אחת מהיחידות שלנו במסגרת המאבק בטרור, השמירה על ביטחון הציבור הפלסטיני, ובתגובה לאיומים שהופנו נגדנו.
אבו פראס ואנשיו הם אלה שמדכאים אותנו, מענים אותנו ותוקפים אותנו. אנו, בני העם הפלסטיני, נבוא חשבון עם כל מי שפוגע בתושבי הרצועה. אנו שבים ומזהירים את תנועת חמאס כי עליה להפסיק את פעילויותיה המזיקות נגד הציבור העזתי.
אל בני עמנו בעזה - התאזרו בסבלנות, שכן הישועה קרובה, ומחר קרוב למי שממתין לו.", הצהירו הכוחות העממיים, כשהם מאמצים טרמינולוגיה שעד לא מזמן הייתה שמורה לישראל בלבד.
המעטפת הערכית: מוחמד אלטלולי והתנועה האברהמית
אולם, כוח צבאי ללא מצפן ערכי עלול להפוך לעוד מיליציה. כאן נכנסת לתמונה התפתחות מרעישה לא פחות: לידתה של התנועה האברהמית עזה, בראשותו של מוחמד אלטלולי.
אלטלולי, דמות קהילתית מוערכת שמזוהה עם "מהפכת הרעבים של ג'באליה" שהתנגדה לשלטון החמאס, מוביל גוף אזרחי-ערכי שנועד לספק את "היום שאחרי" ברמה האידיאולוגית.
בניגוד לנרטיב השנאה של חמאס, התנועה האברהמית העזתית בראשותו דוגלת בשיבה לשורשים המשותפים של בני אברהם - יהודים ומוסלמים. התנועה משמשת כמעטפת הרוחנית והחינוכית לכוחות העממיים, כשהיא מעניקה לגיטימציה דתית ומוסרית למאבק בחמאס ובמקביל מקדמת קשר חיובי וישיר עם ישראל.
"החופש מתחיל בחינוך", אומרים בסביבתו של אלטלולי. ואכן, התנועה נמצאת כעת בעיצומו של מהלך אסטרטגי: גיוס כספים בינלאומי להקמת מערך בתי ספר אברהמיים ברצועה. היעד הוא להחליף את תוכניות הלימוד של חמאס ואונר"א, המקדשות את המוות, בחינוך לשלום, סובלנות ושותפות אזורית, ואפילו לימודי עברית.
תפנית אסטרטגית?
אפשר להניח שבמערכת הביטחון הישראלית עוקבים בעניין רב (ובזהירות הנדרשת) אחר ההתפתחויות. השילוב בין כוח חמוש מקומי שמבצע "ניקוי אורוות" בתוך חמאס, לבין תנועה אזרחית כמו התנועה האברהמית העזתית שמציעה חזון של שלום אברהמי, יכול ליצור התפתחות חדשה בעזה, אולי המשמעותית ביותר שראינו בעזה מזה עשורים.
האם מדובר בתחילתה של מלחמת אזרחים שתמוטט את חמאס מבפנים? או רק בניצן של הנהגה פלסטינית חדשה ואמיצה? דבר אחד בטוח: במרץ 2026, הפחד והחמאס כבר אינם השליטים הבלעדיים ברחובות עזה.
הכותב הוא תום וגנר - יועץ אסטרטגי, פרשן ומרצה בענייני המזרח התיכון ומנהל "מרכז המזרח התיכון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו