"זה נס - אי אפשר לפתוח כך": ראש עיריית ראשל"צ לאחר הפגיעה בגן הילדים

8:30 שבת בבוקר. טיל מצרר פוגע בעיר ראשון לציון ומתפצל ל-11 זירות שונות ברחבי העיר. אחת מהזירות היא קומפלקס של מעון וגן ילדים עירוני.

רק יום קודם, שוב עלה השיח האם לפתוח את מערכת החינוך לקייטנות פסח? ואני עומד כאן במרכזו של גן, בתוך זירת הרס עצומה וחושב לעצמי בתור ראש עיר ובתור אבא ל-3 ילדים קטנים - כמה מזל ואיזה נס היה פה. חזרתי הביתה, חיבקתי את רוי, בני בן ה-6 וחשבתי מבעד העיניים האלה שלו, האם העיניים הקטנות הללו צריכים לראות כאלה מראות והמחשבה הזו פשוט שברה לי את הלב.

לעמוד בזירה כזו, כשבמקום צחוק של ילדים יש שקט כבד ושברי בטון וזכוכית - ולהבין מה יכול היה לקרות - זו תחושה שקשה להעביר במילים. זה רגע שבו האחריות מקבלת משמעות אחרת. מוחשית. כבדה. ראשון לציון הפכה לאחת מהערים המטווחות במבצע ״שאגת הארי״, למעלה מ-50 זירות של נפילות ברחבי העיר ובזכות המשמעת של תושבי העיר, בכל הזירות נזק לרכוש בלבד ולא לגוף.

בשנים האחרונות, אנחנו, ראשי הרשויות בישראל מתמודדים יותר עם חירום מאשר עם שגרה.
החל מהקורונה ועד מלחמה ומבצעים צבאיים. עיני התושבים שלנו נשואות אלינו, בכל עדכון וגם בכל החלטה. אנחנו יודעים הכי טוב ובאופן הכי מדויק מה נכון לתושבים ולעיר שלנו.

בעיר כמו ראשון לציון מדובר באחריות עצומה על כ-300 אלף תושבות ותושבים. ולכן כשאני שומע את השיח על האם נכון לפתוח מערכת חינוך בעת הזו, התשובה ברורה וחד משמעית - לא. אנחנו הראשונים לרצות לחזור לשגרה, במיוחד שגרה חינוכית עבור הילדות והילדים שלנו. אבל רצון לשגרת חינוך, חזקה ככל שתהיה, לא יכולה לבוא על חשבון בטיחותם וחייהם של ילדנו.

אני כראש העיר הרביעית בגודלה בארץ, רשות חזקה, למודת אירועי חירום שיודעת להתנהל בחירום באופן מיטבי, צריך מהמדינה רק דבר אחד - שיתנו לנו להמשיך ולקחת החלטות עבור תושבי העיר שלנו. כי דין ראשון לציון בימים אלו, היא לא כדין רשויות אחרות פחות מטווחות.

אני צריך שהמדינה תעזור לנו לסייע במקומות בהן ידי הרשות כבולה כמו - סיוע לבעלי עסקים שכורעים תחת הנטל הכלכלי בעת הזו, שיפוי וסיוע לגנים הפרטיים, ומתווה מסודר שיאפשר לנו לתת החזר מיידי להורים שממשיכים לשלם את התשלומים לגנים, על אף שהילדים בבית.

לא היינו יכולים לצלוח את הימים הללו ללא כלל השותפים שלנו במשטרה, פיקוד העורף, מד״א, כב״ה, מס רכוש וחברת חשמל וכמובן כלל עובדות ועובדי העירייה שעובדים לילות כימים עבור תושבי העיר.

בסופו של דבר, כשיצאתי מהזירה לאחר מספר שעות, התנוסס על גן הילדים הפגוע דגל ישראל ענק שביקשתי להציב, כמו בכל זירת הרס בעיר. בגן הזה עוד יחזרו לשחק ילדים וגם התקופה הזו תסתיים ותעבור, רק דבר אחד יישאר - החוזק והעמידות של העם הזה, שלא משנה מה עוד יעבור, תמיד יישאר איתן וגאה.