"לנו נגרם נזק קטן. מה זה לעומת שני שכנים שנרצחו?"

צריך לראות את הנזק שנגרם לבית משפחת משה ברמת גן, שבו מצאו את מותם בני הזוג אילנה וירון ז"ל, כדי להבין עד כמה מזלם של השניים בגד בהם.

תחשבו על טיל עושה את כל הדרך הארוכה מאיראן. רק לקראת סוף המסלול הוא מתפצל לפצצונות קטנות. ואחת מהן, מכל הבתים שבסביבה, בחרה להיכנס דווקא לקומה העליונה בבניין מנומנם, בליבה של רמת גן הישנה.

אלפי קילומטרים של מסע, וכל מה שנשאר זה נזק קטן לרכוש, בסדר גודל שגורם רימון יד - אבל נזק עצום, טרגי, בחיי אדם.

"כל מי שמוגבל, אפילו רק טיפה, חייב לישון בממ"ד", משוכנעת זוהר אפריאט, שגרה בבניין מול דירתם של הזוג המנוח, שהיו בשנות ה־70 לחייהם. "אמי בת יותר מ־90, מתנהלת על כיסא גלגלים וגרה בבית הסמוך. אין לה ממ"ד, אז מתחילת המלחמה היא ישנה אצלי. אסור בשום אופן להגיד 'לי זה לא יקרה'".

שכונה עם שקט ממכר

באמת שאסור. אתם מגיעים לשכונה הזו ביום רגיל, אפילו בין מטחים, השקט שלה ממכר. זו רמת גן הוותיקה שבה לצד הבתים הישנים התרוממו מגדלים חדישים.

תמצאו בה עסקים קטנים ובתי קפה. אבל האורח האיראני הארור השאיר שם נזק גם אתמול וגם בשבוע שעבר, במרחק של 50 מטר מכאן בקו אווירי.

"הסטטיסטיקה על פגיעה פעמיים באותו אזור היא מטורפת", אומר אנדריי קון, המתגורר בשכנות. "עשיתי חישובים בראש של מסלול הטיל, מהיכן הוא מגיע ואיפה הוא נופל. וכשנשמע באמצע הלילה פיצוץ עמום אמרתי לאשתי 'זה קרה פה', והודיתי שאם זה יפגע לידנו פעם נוספת, זה כנראה סימן".

אתמול לקראת השעה 4 אחר הצהריים, זמן קצר אחרי שהנשיא יצחק הרצוג סיים את ביקורו, הטיל האיראני חזר לאזור. הרצוג אמר ברמת גן: "הטילים הבליסטיים המצרריים הם אתגר, הפצצות האלו, בין 6 ל־8 ק"ג כל אחת, מביאות איתן מוות".

לפניו סייר באתר הנפילה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כשהוא מלווה בראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן.

"החשש היחיד שלנו הוא שתמצמצו", אמר־התחנן ראש העירייה. "תמשיכו עד הסוף, תגמרו עם האיראנים. אנחנו בעורף מוכנים לשלם כל מחיר".

שאמה הכהן לא היה לבד. גם קון ואפריאט, שאיתם דיברנו, היו באותו קו בלתי מתפשר. "אם יעצרו כעת יהיה כאן סבב לחימה נוסף", אפריאט משוכנעת, וקון, שאשתו בהיריון וחוששת מהסלמה, נחוש: "לצערנו כל כמה שנים נגזר עלינו כאב הראש הזה, אבל הפעם כדאי שיעשו עבודה יסודית. אני לא רוצה לשמוע את אלה ששואלים 'מתי זה יסתיים?' וחוששים מעליות מחירים בעקבות המלחמה. אנחנו מוכנים לשלם יותר, רק שיהיו לנו עכשיו 30 שנה של שקט".

אתמול בשעות הצהריים הסתובבו ברמת גן עשרות צוותי תקשורת, בעיקר זרים. זיהיתי שם הודים, ברזילאים, בריטים וגם את הלנה טסטי, הכתבת של תחנת הטלוויזיה האיטלקית "לה 7".

"אין פאניקה ברחובות"

טסטי הראתה לי כותרת מאתר העיתון הנפוץ "לה רפובליקה", שעסק באסון ברמת גן.

"האיטלקים מגיבים למלחמה באופן די מוזר", הסבירה. "הם לא ממש מבינים את המצב ורבים מהם פרו־פלסטינים, אבל חשוב לי להסביר להם את המציאות. אני יודעת שאיראן מסוכנת לישראל, ולמרות הלחימה אני גם שמה לב שאין פאניקה ברחובות ואנשים מרגישים בטוחים".

ואכן - רמת גן אמנם ליקקה אתמול את פצעיה, אבל חזרה מהר לשגרה.

גם בקומת הקרקע בבניין שנפגע, משרד התיווך "בארי" חזר לתפקד. "רוצה מים, קפה, לקנות דירה?", הציע בחיוך איציק לופו, ממנהלי המשרד. "לנו קרה נזק קטן, אבל מה זה לעומת שני אנשים שנרצחו. הכרתי אותם. הם היו שכנים שלנו".

אתמול בשעות הצהריים המאוחרות עוד טיל מתפצל נורה לאזור. צוותי כוחות ההצלה מיהרו לזירות החדשות, ופליקס עזריה, שעלה לפני שש שנים מאיטליה ופתח משרד תיווך מטרים ספורים ממקום הנפילה, נאנח: "כל פעם כשאני נכנס לממ"ד אני אומר 'אולי זה תורי'. אתה הרי נמצא בלול תרנגולות והם יורים בך. יש שני דברים בחיים שאתה לא שולט עליהם - לידה ומוות".

תגיד, לא היה עדיף להישאר ברומא במקום לעשות עלייה?

"אני לא מצטער לרגע, כי כשאתה שם וקורה כזה דבר בארץ, כל מה שאתה רוצה זה בעיקר לבוא ולעזור".

השכן קון: "לצערנו כל כמה שנים נגזר עלינו כאב הראש הזה, אבל הפעם כדאי שיעשו עבודה יסודית. אני לא רוצה לשמוע את אלה ששואלים 'מתי זה יסתיים?'"

השכן אנדריי: "הסטטיסטיקה על פגיעה פעמיים באותו אזור היא מטורפת. אבל כששמענו בלילה את הפיצוץ העמום אמרתי לאשתי 'זה קרה פה'"