מסתבר ששגרה זה מושג יחסי ולכן כבר הרבה שנים אנחנו ב"שגרת חירום". זה נכון לגבי ניהול אורח החיים שלנו באופן כללי וזה נכון לגבי ניהול החיים שלנו כאנשי חינוך, הורים ותלמידים.
המחשבה שניפגש ב"שש אחרי המלחמה" ונחזור לעשות את מה שהתרגלנו כבר לא רלוונטית. אנחנו כבר כמה שנים מנהלים למידה שאיננה הלמידה שהתרגלנו אליה והגיע הזמן למצוא פתרונות למצב "זמני" שחוזר שוב ושוב - וסביר להניח שעוד יחזור בעתיד.
בראש ובראשונה, הגיע הזמן להבין שגם בזמן שגרה, אבל בוודאי בזמנים של למידה מהבית ומלחמה בחוץ יש להעביר הרבה יותר אחריות וסמכות למורים ולמנהלים.
חלק מהקושי במלחמה עבור כולנו הוא תחושת אובדן השליטה וחוסר הוודאות. לכן יש לאפשר גם למורה וגם לתלמיד לשלוט בסיטואציה ככל האפשר. הם אלה שצריכים להחליט מתי ללמד, איך ללמד ובאילו דרכים. עצמאות מקנה תחושות חוסן ומשמעות ויש לה כוח גדול בהתמודדות עם מצבים מורכבים. בנוסף, מורים עצמאיים יגלו עמידות לאורך זמן, ויהיו יצירתיים יותר בהתמודדות עם אתגרים חדשים.
שנית, יש לאפשר גמישות. אין דינו של תלמיד או מורה שנמצא בקריית שמונה לתלמיד שנמצא בתל אביב, לתלמיד שנמצא בבית שמש או באילת. באופן דומה, ישנם הבדלים משמעותיים במצבם האישי או המשפחתי של המורים והתלמידים - לדוגמה מורה שלילדיו הקטנים אין מסגרות, או תלמיד שאחד ההורים שלו נקרא למילואים. לכן צריך לאפשר מקסימום של גמישות ניהולית. גמישות כזו תייצר תוצאות טובות ותסייע לכל המערכת לצאת חזקה יותר באמצעות התמודדות עם האתגר.
הדבר השלישי, שהוא מהותי, הוא היכולת לוותר על גישת "הכל או כלום" - או כיתה מלאה עם תלמידים כמו שהתרגלנו, או שום דבר. אפשר ללמוד בזוגות, אפשר זומים קצרים יותר שיאפשרו למורה לשבת עם שניים או שלושה תלמידים בנפרד. כך תיווצר מחויבות של הילד, מחויבות של המורה, ויהיה גם קשר עין שהוא הכרחי מאוד בתהליכים חינוכיים.
וגם - אפשר להציע קורסי בחירה, לא הכל חובה: לא צריך את כל המורים על כל הילדים עכשיו. מספיק מורה שמלמד קורס בתחום מסוים, במקצוע מסוים, והולך איתו עד הסוף.
הדבר הנוסף שהוא חשוב מאין כמותו זה הרבה פעולות של התנדבות. תלמידים יכולים לחנוך ילדים אחרים, ללוות אותם, לעזור למשפחות של מילואימניקים, לעזור למשפחות שבתיהן התפרקו. אין סוף להתנדבויות שניתן לעשות בשעת מלחמה.
בנוסף, התנדבות נותנת תחושת משמעות וסיבה לקום בבוקר, מחברת לתקופה ומייצרת חיבורים בין אנשים שונים, ולבסוף, מלמדת את התלמידים על החשיבות בלהרים את הראש ולהביט על הצרכים והאתגרים של האחר. כל מעגל של התנדבות, קטן או גדול, נותן הרבה כוח והרבה משמעות, ויש בלי סוף רעיונות וכיוונים שאפשר לחשוב עליהם.
"לעולם על תבזבז משבר טוב" אמר צ'רצ'יל, וכמובן שלא בחרנו במשבר הזה, אבל אם נדע לקחת אותו ולמנף אותו, נצא ממנו חכמים וחזקים יותר משהיינו לפניו.
אנחנו נקבע אם הילדים שלנו יצאו מהתקופה הזו מתוסכלים, עצבנים, מרירים ומפוחדים, או שהם יצאו עם תחושת משמעות, עם ידיעה שמישהו דאג להם ושלמישהו אכפת מהם. אם נצליח, כולנו נרוויח הרבה מאוד כוח וניסיון לעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו