בפאתי חולון, בתוך מובלעת ירוקה של שדות חקלאיים ומבני אבן עתיקים, שוכן הלב הפועם של העלייה מצרפת. מקווה ישראל מפעילה שני בתי ספר ישראלים-צרפתיים ייחודיים המהווים גשר חי בין המדינות. אל הכפר מגיעים בני נוער מכל קשת מוסדות החינוך בצרפת, החל מבתי ספר יהודיים מובילים ועד תלמידים שהגיעו ממערכת החינוך הציבורית - כולם מאוחדים סביב מטרה אחת: ציונות עמוקה ללא פשרות .
"גשר חי בין צרפת לישראל"
מקווה ישראל, בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל, נוסד בשנת 1870 על ידי קרל נטר מטעם חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח - אליאנס). המוסד הוקם כמענה לחזונו של נטר להכשיר את היהודים בעבודת האדמה ולהקים יישוב עברי מודרני, והוא מהווה אבן דרך מרכזית בתולדות ההתיישבות היהודית החדשה בארץ. השם "מקווה ישראל" נלקח מפסוק בספר ירמיהו, ומסמל תקווה וגאולה לעם ישראל.
ב7.10 באמצע מתקפת טילים: המשפחה הצרפתית שעשתה עלייה לישראל//מערכת היום פלוס
חשיבותו ההיסטורית של מקווה ישראל עצומה. המקום שימש כבסיס להכשרת דורות של חלוצים, תרם תרומה מכרעת להתחדשות החקלאות היהודית, והיווה מוקד לפעילות לאומית חשובה. דוד בן-גוריון אמר עליו: "אלמלא הוקם מקווה ישראל - ספק אם הייתה קמה מדינת ישראל". הכפר שימש גם כמרכז להקמת ארגון "ההגנה" ולקליטת עליות שונות לאורך השנים - החל מהביל"ויים, דרך יתומי מלחמת העולם הראשונה ועד ניצולי שואה ממחנות העקורים.
כיום משתרע מקווה ישראל על פני כ-3,300 דונם ומשלב בין מסורת חקלאית עשירה לבין חינוך מודרני מתקדם. במקום פועלים תשעה ענפי חקלאות פעילים, כולל רפת רובוטית, לול מטילות, כרמים ויקב, חממות טכנולוגיות, גידולי שדה, אורוות סוסים ואף ענף רחפנים - המשמשים כמעבדה חיה ללמידה. בנוסף, הכפר כולל אתרים היסטוריים חשובים כמו בית קרל נטר, היקב הראשון והגן הבוטני הוותיק בארץ.
"מתיש לשקול כל מילה ולחשוב פעמיים לפני שחובשים כיפה"
בבתי הספר של מקווה ישראל יש קרוב ל-100 בני ובנות נוער שעלו לבדם ממדינות דוברות צרפתית בגלל אנטישמיות לאחר השבעה באוקטובר. שוחחנו עם שני עולים חדשים, נועם שמבה ונחמיה ברדוגו, שראו למול עיניהם את האנטישמיות הגואה בצרפת, בחרו לעזוב הכל, לעלות לבד לישראל ומצאו במקווה ישראל ובמדינת ישראל בית, משפחה, ומטרה.
במדינה בה חיים כחצי מיליון יהודים התרחשו בשנת 2023 לא פחות מ-1676 תקריות, פי 4 מהשנה הקודמת. לא פחות מ-1040 מתוך 1676 התקריות האנטישמיות בשנת 2023 התרחשו בששת השבועות שלאחר טבח השבעה באוקטובר, כך אישרו בעיתון לה מונד. מספר התקריות האנטישמיות הגדול ביותר ארע בפריז עם 379 כאלו לפי דו"ח שפרסם המכון לחקר אנטישמיות ומדיניות גלובלית (ISGAP)
עבור נועם שמבה , שגדל בבולון-ביאנקור (פרבר בדרום מערב פריז), צרפת הייתה מסגרת ההתייחסות היחידה - הבית, השפה, ההרגלים. בפרבר גרים כ-17,000 יהודים, והוא מעולם לא שאל את עצמו אם הוא נמצא במקום הנכון, עד שהמציאות החלה לחלחל דרך הוראות הביטחון בבית הספר "מיימוניד רמב"ם".
"שם, כבר מגיל צעיר, היה משהו שלא ממש הצלחתי להבין: המורים והאבטחה ביקשו מאיתנו כל הזמן להסיר כל סימן דתי לפני שאנחנו יוצאים לרחוב", נועם משחזר, "זה פרט שנראה אולי קטן, אבל כשחושבים עליו בדיעבד הוא אומר הכול: עצם זה שאתה מראה מי אתה יכול לסכן אותך".
העזיבה של נועם לא הייתה אירוע בודד, אלא הצטברות של אווירה שקופה אך מורגשת של מבטים מפחידים, הערות שוליים וקללות כמו "יהודי מסריח" ברחוב. "הכאב הכי גדול היה לגלות שעבור חלק מהאנשים, לא משנה כמה תאהב את המדינה ותגדל בה תמיד תישאר זר. זה מתיש לשקול כל מילה ולחשוב פעמיים לפני שחובשים כיפה", הוא מספר.
נחמיה ברדוגו הגיע מדוביל שבנורמנדי (צפון-מערב צרפת), עיר קיט שבה הקהילה היהודית נוכחת בעיקר בחגים, ובשאר ימות השנה היא כמעט נעלמת. בתיכון הציבורי "אנדרה מורואה" הוא הסתדר עם כולם, אבל תמיד ליוותה אותו תחושת שונות.
"הסתדרתי עם האנשים, אבל לא באמת הרגשתי קרוב אליהם או במקומי", הוא מספר. כשהאנטישמיות בצרפת החלה להפוך לנוכחת ומכבידה, נחמיה קיבל החלטה נועזת: לעזוב לבד את הוריו ואחיו ולעלות לישראל כדי לשנות אווירה.
"כאן הזהות שלי היא לא בעיה - אלא מציאות טבעית"
במקווה ישראל אומרים כי הכוח טמון ביכולת לאסוף צעירים כמו נועם ונחמיה, המגיעים מרקעים מגוונים בצרפת, ולהעניק להם תחושת שייכות אמיתית.
נחמיה הגיע כנער שרחוק מאוד מהדת, אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר 2023. "הייתי כאן רק כמה שבועות כשהכול השתנה. פתאום מצאתי את עצמי בתוך מלחמה, בתוך האירועים מול איראן, בלב מציאות ישראלית בוערת".
דווקא בתוך הקושי, נחמיה גילה עוצמה שלא הכיר. "מה שקרה קירב אותי למדינה באופן בלתי רגיל, וגם לדת. להיות שקוע בתוך הקהילה של מקווה ישראל, לחלוק את היומיום עם אנשים שעוברים את אותה מציאות כמוך, זה יוצר אהבה לארץ שלא דמיינתי. הסולידריות הישראלית הזו, שבה כולם עומדים זה לצד זה בלי שצריך לבקש, היא משהו שלא הכרתי בצרפת".
היום נחמיה כבר לא מרגיש כמו "שחקן אורח". "אני רואה את עצמי בונה כאן את החיים שלי, עושה צבא ומקים משפחה. למרות שהמשפחה שלי עדיין בצרפת, הבחירה להישאר כאן היא הדבר הכי מובן מאליו עבורי".
כמוהו, נועם מצא במקווה ישראל ובמדינת ישראל את מה שכינה "החזרה הביתה". "כאן הזהות שלי היא לא בעיה שצריך לנהל, אלא מציאות טבעית. הפנימייה והאנשים סביבי יצרו תחושת שייכות אמיתית, משפחה שנייה", אמר.
בסוף השנה, נועם יחליף את חולצת בית הספר במדים בצבע זית, והוא שואף לענוד על כתפו את הכומתה השחורה. "אני הולך לשריון", הוא אומר בחיוך. "זו הדרך שלי להגיד תודה למדינה שנתנה לי להרגיש בבית. זו כבר לא רק המדינה שאני חי בה, זו המדינה שאני מוכן להגן עליה".
ציונות עמוקה ובוערת
סם פינטו, יו"ר "כל ישראל חברים" (כי"ח), אומר כי מקווה ישראל הוא הבית של כל בני ובנות הנוער מצרפת. "אנחנו גאים לארח בכפר את שני בתי הספר הישראלים-צרפתיים שלנו, המהווים מוקד משיכה לתלמידים המגיעים מכל בתי הספר היהודיים בצרפת, ואף מבתי הספר הציבוריים.
הוא מוסיף: "הצעירים והצעירות הללו מגיעים אלינו מתוך ציונות עמוקה ובוערת, והם אלו שבונים את הגשר בין הקהילה בצרפת לחברה הישראלית. 'כל ישראל חברים' גאה להוביל את המפעל הזה, שבו מצוינות לימודית פוגשת את אהבת הארץ, ומעניקה לכל ילד את התחושה שהוא סוף סוף הגיע הביתה".
זאב בילסקי, יו"ר מקווה ישראל מציין כי "מקווה ישראל הוקם כערש ההתיישבות, והיום הוא משמש כצומת הדרכים המרכזי של העלייה הצעירה. לדבריו, "לראות נערים ונערות שעוזבים את הנוחות של אירופה ומגיעים לכאן לבד, מתוך אידיאולוגיה טהורה, זה מחזה שמרחיב את הלב ומחזק את החוסן הלאומי שלנו".
שרית גולדשטיין, מנכ"לית מקווה ישראל שיבחה את הנערים הצעירים: "הנערים הללו הם גיבורים. הם מתמודדים עם מרחק מהבית וגעגועים, אבל הרוח של מקווה ישראל עוטפת אותם. המטרה שלנו היא שהם ירגישו שייכים מהיום הראשון, ויוכלו לצמוח כאן ולהפוך למנהיגים הבאים של מדינת ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו