הכי רחוק מפריז: הודיה עלתה לישראל והפכה ל"מלאך" של היולדות

זה סיפור על ציונות, הגשמה ורוח התנדבות.הודיה, בת 20, עלתה לארץ לפני חמישה חודשים מפריז. היא עשתה זאת ללא משפחתה, אבל בידיעה שהיא חייבת לעשות מעשה, בין היתר בשל השנאה היוקדת ליהודים בצרפת לאחר טבח 7.10.

בעזרת ההכוונה של האגודה להתנדבות, הודיה ועוד מספר עולות חדשות מצרפת מתנדבות בשירות לאומי בבית החולים שיבא תל השומר, וביתר שאת במבצע 'שאגת הארי'. בעיניה, מדובר בשליחות.

לדבריה, יש לה תחושת ביטחון רבה יותר כשהיא כיום בישראל וצריכה להתמגן עקב ירי טילים, מאשר התחושות בצרפת בתקופה שלאחר 7.10, למרות שהיא עצמה לא הייתה קורבן לתקיפה אנטישמית.

"יש הבדל אמיתי בין איך שהרגשתי בצרפת ב-7 באוקטובר לבין איך שאני מרגישה כאן בזמן מלחמה. בצרפת רצינו לעזור אבל לא היינו יכולים. כאן, אם אני שומעת אזעקה - אני עוזרת לאנשים, נכנסת לממ"ד וזהו. אני רוצה לעזור. אני מעדיפה להיות פה", היא אומרת.

הודיה מספרת כי היו לה קשיי הסתגלות למקום החדש, בעיקר בחודש הראשון, בשל קשיי השפה. היא נדרשה למלא שורה של מסמכים לצורך התפקיד בו רצתה, אך בהתחלה לא הייתה לה עזרה. לאחר קבלת העזרה מהאגודה להתנדבות, היא החלה ללמוד באולפנה, והתקבלה לתפקיד אותו רצתה - במחלקת היולדות של בית החולים שיבא בתל השומר. "אני אוהבת ילדים", היא מספרת.

גם כאשר התקבלה לתפקיד, קשיי השפה היוו מכשול, והיחס של האחיות המחלקה לא היה נעים. בחודש הראשון היא שקלה לנטוש את התפקיד. "התקשרתי לרכזת שלי ואמרתי לה - אני לא רוצה להמשיך במחלקה. אני לא אוהבת (את האווירה). אין לי שפה אין לי כלום", היא נזכרת.

בתוך זמן קצר, הכל השתנה, מספרת אלכסה בוטבול, רכזת גרעין צרפתיות באגודה להתנדבות: "היום הן שואלות מה שלומה, הן תמיד מקשיבות ותומכות בה". אלכסה מרחיבה על התהליך הלא פשוט שעבר על העולות החדשות, שממנו בסוף יצא מתוק.

מדובר בקבוצה של 15 עולות חדשות מצרפת שהגיעו לארץ בתחילת הסתיו, שחלקן ידעו מעט עברית וחלקן לא ידעו כלל.

"החודש הראשון שלהן היה הכי קשה. היה להן קושי עם השפה והתרבות", אמרה, "בנוסף, היה צורך לדאוג להן למקום לשבתות. דאגנו שלכל בת תהיה משפחה מאמצת ואיתרנו משפחות צרפתיות בגבעת שמואל שמלוות אותן.חלקן החליפו מחלקות בבית החולים כי הן רצו מקום יותר דינמי. עם הזמן, הכל החל לזרום וגם העברית שלהן משתפרת אחרי שהן התחילו ללמוד באולפן".

"פחדתי - וגם התרגשתי"

הודיה מתארת את המפגש הראשון עם יולדת בבית החולים כ"מפחיד" אבל במקביל גם "מרגש מאוד". "בסוף, לידה זה דבר מפחיד, אבל הייתי נרגשת לעמוד מול האישה שעכשיו ילדה", היא ממשיכה ומתארת כיצד היא ניגשת לאימהות הטריות.

הודיה משמשת לעוגן של היולדות ברגעים הקשים שאחרי הלידה. "לפעמים הן עוד מרגישות כאבים והן לא שמחות, אז אני מקפידה לשאול אותן מה שלומן, ואם הן צריכות אוכל או תרופות. בדרך כלל כשהן מבינות שאני עולה חדשה מצרפת, הן מגיבות בחיוך", אמרה.

הודיה וגם שאר העולות לא הפסיקו את ההתנדבות בפרוץ מבצע 'שאגת הארי' ועובדות בקצב אינטנסיבי יותר היא גם אחראית לדאוג שהמטופלות והתינוקות מתפנים למרחב המוגן מעת קבלת ההתרעה."במחלקה שאני עובדת בה יש 28 חדרים. אני עוברת אחד-אחד, מתזכרת שהופעלה ההתרעה ושואלת את המטופלות האם הן צריכות עזרה. חלקן משיבות שכן וחלקן לא. אם הן צריכות עזרה, אני לוקחת את התינוק על הידיים לממ"ד. אני מרגישה בזה ובכל מה שאני עושה תחושת שליחות", אמרה.

ירון לוץ, מנכ"ל האגודה להתנדבות: "המתנדבות כולן מעדיפות להיות בישראל ולא בצרפת במלחמה. כלל המתנדבים חדורי מוטיבציה ועם תחושת שליחות לשרת את מדינת ישראל, היכן שרק צריך. ככה בונים חוסן לאומי".