ב־16 במאי 1916, לפני 110 שנים, נחתם הסכם סייקס–פיקו, שחילק את המזרח התיכון בין בריטניה לצרפת – שתי המעצמות שעמדו לנצח את האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה.
בהמשך נערכו עדכונים בוועידת סן רמו, ובשנת 1920 נקבעו הגבולות שעד היום מהווים את קו הגבול בין ישראל ללבנון.
קובעי הגבול לא הכירו את השטח "דרך הרגליים", וקבעו את קו הגבול על בסיס המפות שהיו ברשותם לפני למעלה ממאה שנים. התוצאה היא קו גבול שאינו נשען, כפי שקורה במקומות אחרים, על תוואי שטח טופוגרפי ברור.
קו הגבול הזה גבה מאזרחי מדינת ישראל ומחייליה מחיר דמים כבד לאורך השנים. הקושי להגן על יישובי הגליל בתוואי השטח הקיים הוא עצום. יכולת העבירות של אויב המבקש לפגוע בנו, בחסות הצמחייה והטופוגרפיה, גבוהה מאוד.
אנחנו נמצאים בימים היסטוריים. המזרח התיכון כולו מתעצב מחדש. כוחות מסוימים יורדים ואחרים עולים. עם זאת, כפי שהיטיב לנסח זאת ראש הממשלה, השינוי המשמעותי ביותר שהתחולל הוא בתוכנו. ההבנה שאסור לנו להיות מקובעים למגבלות כלשהן המונעות מאיתנו לשמור על חיינו ולבצר את ביטחוננו היא המפתח האמיתי לשינוי האדיר שאליו הוביל ראש הממשלה את מדינת ישראל – מאסון ה־7 באוקטובר, דרך מבצע הביפרים, חיסול נסראללה ומבצע "עם כלביא", ועד למערכה של "שאגת הארי".
עלינו להמשיך ברוח הזו בכל הגזרות. בשאלת ההימנעות מפגיעה בבלתי־מעורבים בטרור למדנו שאיננו יכולים לדעת בוודאות האם האוכלוסייה מעורבת בטרור או לא, אך אנחנו יודעים בוודאות שאזרחי מדינת ישראל וחיילי צה"ל אינם מעורבים בטרור – וקודם כול עלינו להגן עליהם, בכל מחיר. המטרה העליונה היא שמירה על חיי אזרחי וחיילי מדינת ישראל.
אחת הגזרות הקריטיות לשינוי תפיסתי ולמימוש ההזדמנות ההיסטורית שנקראה בפנינו היא הגבול עם לבנון. האיום המרכזי שאנו רואים כיום בגבול הצפון הוא חיזבאללה. זוהי תוצאה של שלושה עשורים של לחימה עקובה מדם מול ארגון הטרור השיעי. עדיין קשה לדעת לאן מועדות פניו של הארגון, אך אסור לנו להשלות את עצמנו שהתמוטטותו תביא לשקט בצפון.
אם יש לקח קריטי שעלינו ללמוד מאירועי ה־7 באוקטובר, הוא שכדי להבטיח את שלום תושבי מדינת ישראל צריך לאחוז בצורה יעילה בשטח ולבסס את ביטחונם של אזרחי המדינה על צה"ל בלבד – ולא על שום גורם אחר. גם אם חיזבאללה ייעלם, הסיכון שמעבר לגבול נקבל את בני חסותם של ארדואן ואל־ג'ולאני הוא גדול מאוד. הסבירות שמעבר לגבול הצפוני תקום מדינת לבנון מערבית, שקטה ושוחרת שלום, החפצה בשכנות טובה עם מדינת ישראל – קיימת, אך אינה גדולה מהסיכון לקבל מעבר לגבול אויבים חדשים, חזקים ומתוחכמים.
לכן חובה עלינו לבצע שינויים קריטיים בגבול הצפון. המתבקש הוא, לכל הפחות, יצירת אזור מפורז לחלוטין בין קו הגבול לנהר הליטאני – אזור שבו לא דורכת כף רגל אדם. זהו המינימום; אך ייתכן שאפילו העתקת קו הגבול לנהר הליטאני, בחסות טראמפ, אינה שאיפה מופרכת.
לא פחות מכך – ואולי פשוט בהרבה – הוא מהלך של שליטה מוחלטת בכל הר דב.
הגבול עם לבנון חוצה כיום את הר דב, כך שלישראל יש שליטה חלקית באש ובתצפית על שאר חלקי ההר. עם זאת, ישראל איננה נמצאת במורדות המערביים של הר דב, השולטים על בקעת אל־חיאם – גורם מפתח בשמירה על ביטחון יישובי אצבע הגליל. האיום המתמיד מצד העיירה אל־חיאם והגבעות התוחמות את הבקעה על מטולה, קריית שמונה ושאר יישובי אצבע הגליל הוא עצום. למעשה, כל תנועת אויב ממרכז לבנון אל אצבע הגליל עוברת שם.
זה הזמן לעצב מחדש את גבולותינו הצפוניים כך שיהיו גבולות בני הגנה באופן אפקטיבי – ולהפחית את המחיר שאנו משלמים באנשינו. הגיע הזמן שהשינוי שחל בתוכנו יבוא לידי ביטוי גם בגבול הצפוני.
--
עדו נורדן הוא יו"ר פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו