השבוע הזה זכרו לא רק את אשר עשה לנו עמלק המודרני ואת נס מְחִיָּתוֹ, אלא גם את מה שאנו עשינו לעצמנו קודם לכן. דווקא עכשיו, כשאנו שוב מאוחדים ומחובקים בדרכנו לממ"דים ולניצחון, ו"אִישׁ לְרֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק", זִכרו - זה חיוני - גם את רגעי השפל שלנו כעם. היזכרו דווקא עכשיו גם בהתנהלות המופקרת וחסרת האחריות שלנו, ערב 7 באוקטובר, כחברה קרועה ומפולגת.
זכרו כיצד חדלנו לנהל מחלוקות כאחים והתנהגנו זה לזה כאויבים. זכרו את מחסני התבואה של דורנו שאנשי הקצוות שרפו - מחסני הערבות ההדדית והאמון ההדדי הבסיסי. אנשי הקצה לא חשו בכך. כמו ב"על העיוורון" של סאראמאגו, הם לקו ב"חושך הלבן". השנאה, והפלגנות, ובעיקר הרצון לנצח מבלי להתחשב במחיר - עיוורו את עיניהם וטשטשו את מחשבותיהם. הם שכחו שאפשר גם אחרת. שקצת פחות זה לעיתים קצת יותר, שהמושלם הוא אויבו של הטוב, ושיותר זה לפעמים פחות. הם סירבו לראות את המחיר הנורא שהחברה הישראלית משלמת על המחלוקת הזאת, והתנהלו כאילו אין מחר.
היזכרו בכל אלה וגלו מעט נאיביות. גם היא מתקנת עולם. בקשו שלום פנימי בתוכנו ורדפוהו. את האחדות במלחמה שהיא מכפיל כוח ניתן, אם רק נרצה באמת בכך, לממש גם בימי חולין ושגרה. ישראל מודל 2026 מחכה למנהיגות ולציבורים שינמיכו ככל הניתן את חומות ההפרדה שצמחו בינינו; שיהפכו את סוכת הפלאים הווירטואלית של נעמי שמר משיר וממדרש למציאות, שלכולם יהיה מקום לא רק ב"סוכה של שלומית", אלא במרחב הדעות והשיח שלנו, ללא חרמות ונידוי ושנאה, ולאורך כל ימות השנה.
תמיד יישארו בקצוות כאלה שיתעקשו עדיין לשנוא ולהיבדל; שינהלו מריבה, גם על פי תהום, אבל רובנו המכריע כבר לא שם. למדנו זאת בדרך קשה ומדממת, אחרי שראינו כיצד האויב ניצל את אש ההסתה והפילוג כדי לטבוח בנו. שנתיים וחצי של לחימה החזירו לרבים כאן את השפיות. רובנו, הרוב הדומם, קץ בריב האחים, ועכשיו הגיע הזמן שיפסיק להיות דומם.
הצעה נאיבית
הסנטימנט הציבורי השתנה. הוא עייף מפסילת האחר, משלילת הלגיטימיות של ציבורים ומנהיגים אלה את אלה, מלשון הביבים המשתלחת ומשנאת האחים. גם ההנהגה הפוליטית שנבנתה מהקיטוב ומהבידול מבינה שלסחורה הזאת יש פחות ביקוש, ולהפך: שניתן להרוויח פוליטית מהרגעה ומשפיכת מים על מוקדי בעירה; שבמקום ללבות הפחדה והסתה עדיף לפמפם אהבת חינם וקבלה.
אסור שנכיל עוד אמירות על הובלת חרדים במריצה לפחי הזבל, או טענה שחיילים לא נפלו על ביטחון ישראל אלא על מזבח שימור הקואליציה (ליברמן), וגם לא אמירות שמציעות לבני פלוגתא פוליטיים ללכת להיות דוברים של חמאס (בן גביר).
אם בעבר הלא רחוק רבים מאוד בתוכנו בנו את הגדרתם העצמית על בידול והפרדה מהאחר, רבים יותר כיום מגדירים את עצמם לא באופן של "מי אני לא", אלא של "מי אני כן"; זהות שלא תלויה באחר, שעיקרה: אנו חלק מהקולקטיב היהודי־ציוני שיש בו דעות והשקפות שונות, אבל המשותף בו רב על המפריד, ונקודות חיבור עמוקות קושרות אותנו איש לרעהו.
זה נעשה על פי המודל היהודי שמכיר בערך האחדות, גם ללא אחידות. כבר עתה רבים הופכים את הצורך בהרגעה ובחבישת הפצעים לחלק מהאני החדש שלהם. הם מחפשים נחמה ולא משטמה. הם מחפשים שלום פנימי וערבות הדדית גם בימי שגרה וחולין, ולא רק בימי מלחמה, ממ"דים, אסונות, טילים וחירום.
והנה עוד הצעה נאיבית: חפשו נקודה טובה משמעותית עבורכם אצל היריב האידיאולוגי שהכי מקוטב לכם לכאורה. רל"בים - תנו לנתניהו כבוד, אבל אמיתי, על האובססיה ארוכת השנים שלו בעניין איראן, שהביאה אותנו עד הלום. זקפו לזכותו את ההישג המופלא בשבוע האחרון מול ההמנים מטהרן.
תנו כבוד
ביביסטים - תנו כבוד לאחד, בני גנץ, שאובססיבי כבר כמה וכמה שנים לנושא האחדות והיחד, שבשעות הכי קשות למדינת ישראל נכנס תחת האלונקה בלי לדפוק חשבון, אף שידע שיפסיד פוליטית, כי הבין שאחדות היא תנאי לקיומנו. כשחבריו בשמאל רק קשקשו אחדות, הוא עשה אחדות.
תנו כפיים ללוסי אהריש. כן, "המחבלת", שהוטרדה בשבועות האחרונים, זו שהסבירה את ישראל בחו"ל אחרי הטבח וכינתה את חמאס מפלצות; זו שבעיצומו של גל סכינאות וטרור נורא נגד יהודים, לפני כעשור, על רקע ביקורי יהודים בהר הבית ודממה כמעט מוחלטת מצד החברה הערבית, הטיחה בבני דתה מילים קשות והבהירה להם שגם אם הסטטוס־קוו באל־אקצא הופר, אין זה מתיר למישהו לקום ולרצוח, "בגלל מקום קדוש, בגלל דת, או בגלל העובדה שחלילה יהודי עלה להתפלל בבית האלוקים". גם המסיתים במסגדים ששולחים ילדים לדקור ילדים, חטפו אז ממנה.
הוקירו גם את בעלה, צחי הלוי, לוחם דובדבן לשעבר שב־7 באוקטובר, כמתנדב בן 49 במג"ב, רץ לעוטף כדי להציל משפחות מממ"דים עשנים, ממש כפי שתושבי בארי יודעים להכיר תודה ל"כוח קלמנזון" מעתניאל שהציל רבים מהם, וכפי שתושבי ניר עם יזכרו את מתן אברג'יל (מתנחל מחרמש), שבחר להקריב את חייו וקפץ על רימון כדי להציל את חבריו לצוות; גבורה עילאית בנוסח רועי קליין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו