"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

צ'רצ'יל, נתניהו והמנדטים שנעלמו

כדי לפרוץ את המחסום בסקרים, נתניהו חייב לאמץ את השיעור הצ'רצ'יליאני: לשנות עמדה, להפקיע את נושא הגיוס מהאופוזיציה – ולהפוך אותו לנכס אסטרטגי

,עודכן
0השמעה
נתניהו בזירת הפגיעה בדימונה. צילום: אבי אוחיון/ לע״מ

בשדה המגנטי של הפוליטיקה הישראלית, הסקרים הפכו מזמן למצפן שדרכו מנווט הציבור את החלטותיו בנושאי ליבה. אך לעיתים, גם המצפן המדויק ביותר מטעה בשל הפרעות מקומיות. לאחרונה, בשיחות שאני מקיים עם שרים וחברי כנסת, עולה אותה שאלה חוזרת: כיצד ייתכן שלמרות ההישגים המבצעיים הכבירים במלחמת "עם כלביא" מול איראן, ובהמשך פירוק חמאס והלחימה המתגברת מול חיזבאללה – מפלגת השלטון דורכת במקום בסקרים?

התשובה אינה נעוצה בחוסר שביעות רצון מהמלחמה. להפך – היא נעוצה דווקא בהסכמה הלאומית הרחבה עליה. הציבור הישראלי מבין שאנו נמצאים במלחמה קיומית. הנרטיב של "חומת הברזל" מול ציר הרשע הפך למוסכמה רחבה. וכשאין ויכוח על הצורך להכריע – המלחמה מפסיקה להיות "נושא פוליטי" ומפנה את מקומה לסוגיה הבוערת והמוחשית ביותר הנגזרת ממנה: סוגיית הנטל.

חוק הגיוס הוא הפרדוקס האמיתי של הליכוד. זה אינו עניין אידיאולוגי, אלא לוגיסטיקה קיומית במובן המלא של המילה. הציבור "היושב על הגדר" – אותם מנדטים שאמורים היו לחזור לליכוד בעקבות ההצלחות הצבאיות – הוא בדיוק הציבור שמשרת, שנמצא במילואים חודשים ארוכים, ושולח את בניו ובנותיו לחזית. עבור הבוחר הזה, אי-קידום חוק גיוס משמעותי נתפס כסתירה פנימית קשה. מבחינתם, אי-אפשר להכריז על "ניצחון מוחלט" כשאין חלוקה שוויונית במשאב היקר ביותר להשגתו.

עופר ענבר,צילום: שלומית קזלו

וכאן בדיוק נדרשת מנתניהו תפנית אסטרטגית – וכאן גם נכנס לתמונה וינסטון צ'רצ'יל. ערב כניסתה של בריטניה למערכה נגד הנאצים, צ'רצ'יל, שנודע בעמדותיו הנחרצות בעבר, הפגין גמישות מחשבתית מנהיגותית ובנאום חוצב להבות הכריז שאנגליה תלחם עד טיפת הדם האחרונה. עם סיום הנאום, רגעים לאחר שירד מהפודיום, נשאל על ידי חבר פרלמנט מדוע שינה את עמדתו. צ'רצ'יל חייך והשיב באותה חדות המוכרת לו: "אלו שאינם יכולים לשנות את דעתם, אינם יכולים לשנות דבר."

זה בדיוק השיעור שנתניהו חייב לאמץ כעת. כדי לפרוץ את המחסום בסקרים, עליו להפסיק להיגרר לנרטיב של "הישרדות קואליציונית" ולהתחיל לעצב את המציאות שאת פירותיה יראה אחרי הבחירות. עליו להפקיע את נושא הגיוס מידי האופוזיציה ולהוביל חוק שייתן מענה אמיתי לצורכי צה"ל – גם במחיר של עימות חזיתי עם השותפות החרדיות.

נתניהו צריך למסגר מחדש את הגיוס: לא ככפייה חילונית ולא כוויתור פוליטי, אלא כחלק בלתי נפרד מתוכנית הניצחון הכוללת. עליו להוכיח שהוא – כצ'רצ'יל בשעתו – מסוגל לשנות את דעתו ואת סדרי עדיפויותיו למען מטרה היסטורית. וברגע שנתניהו יהפוך את חוק הגיוס מנטל פוליטי לנכס אסטרטגי – המחסום האלקטורלי ייפרץ. אם הליכוד יוכיח שהוא "המבוגר האחראי" הדואג לעתיד הצבא, האופוזיציה תישאר עם הסיסמאות – ונתניהו יחזיר את המנדטים שנעלמו.

--

עופר ענבר הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים פוליטיים בארץ ובעולם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר