שומרים, משפצים, קוטפים ומסייעים: הפסיפס האנושי של ההתנדבות

שומרים על הבתים

ארגון "השומר החדש" אמון בשגרה על הגנת השטחים הפתוחים מפני פשיעה חקלאית, אך הוסב במהלך המבצע למענה עירוני דחוף. הצוותים של בצלאל גינוסר, מנהל אגף "מרחבים", מגיעים לשכונות שנפגעו מייד לאחר הנפילה, בזמן שבו הרשויות עדיין מתארגנות על מתן מענה ראשוני.יחד עם העירייה והמשטרה הם שומרים על הבתים שנפגעו הן מבוזזים והן מסקרנים המסכנים את עצמם בכניסה למבנה שעלול להתמוטט בכל רגע.

בנוסף, הם מחזקים את תחושת הערבות ההדדית. "כך אנחנו עוזרים לרשויות ולאזרח בקצה, שתחושת הביטחון שלו גוברת כשהוא יודע שיש אנשים עם אפודים זוהרים המגלים ערבות הדדית", הוא אומר. בצלאל פוגש את האזרחים האלה בלילות, וזוכה מהם לחיוך וחיבוק. הוא מקווה שבקרוב הרשויות יתפסו את מקומו ומקום המתנדבים שלו כדי שיוכלו לחזור לשטחים הפתוחים. "יש לזכור שאנחנו עדיין ברמדאן, חודש שבו הפשיעה החקלאית גוברת, ואנחנו צריכים להראות משילות".

גם לבית שמש, שבה תשעה אזרחים נהרגו מפגיעת טיל, בצלאל הגיע עם אנשיו. "אנחנו נכנסים למקום ההרס עם פנס וחיוך", הוא מספר. המענה שהמתנדבים של השומר החדש נותנים הוא כפול: ביום - סיוע פיזי בפינוי הריסות ואיטום חלונות שנופצו מההדף כדי שמה שנותר לא ייהרס על ידי מזג האוויר, ובלילות - שמירה ברחובות. מסתבר שביזה היא בעיה אמיתית.

"באים לקחת פריט קטן"

"במבצע עם כלביא, כשבתים בבת ים ספגו פגיעה ישירה, תפסנו שישה גנבים בשלושה אירועים שונים מנסים לבזוז את הבתים. הפעם עוד לא הגענו לכזה מצב ואני שמח שכך". בלילות המתנדבים לובשים אפודים זוהרים ומסיירים ברחובות.

"כל חצי שעה אני פוגש זוג שבא לראות. מצד אחד אני מבין את הסקרנות, אבל מצד שני יש גם סכנה אמיתית להסתובב כאן", מספר בצלאל ונזכר גם ברגעים נוגעים ללב כשבאמצע הלילה תושבים שפונו למלונות חוזרים לבתיהם ההרוסים רק כדי לקחת פריט קטן: תמונה אישית, חפץ של סבתא, משהו שייתן להם תחושת יציבות.

מפלט בהאנגר ביתי

בתוך האנגר רחב ידיים, המעוצב בקפידה, מתרחש מדי יום נס קטן של שיקום. המקום, שמופעל על ידי מעצבת הפנים המוכרת אורלי רובינזון (שהוציאה מעל 40 ספרי עיצוב ואף הדליקה משואה ביום העצמאות האחרון), הפך למוקד עלייה לרגל עבור משפחות שביתן נפגע במלחמה או כאלה שפונו בשל המצב הביטחוני באזורן. מאז אוקטובר 23', הצוות של רובינזון עובד ללא הפסקה. אמנם בימים אלה אוסר פיקוד העורף על התקהלות ולכן ההאנגר סגור, אך אורלי מבטיחה שיפתח שוב לאחר הסרת המגבלות, והפעם גם למפונים החדשים שבתיהם נפגעו במבצע הנוכחי.

התהליך מתחיל ברישום דיגיטלי באתר "חזית הבית". משם, נכנסות לפעולה ה"קמב"ציות" - מתנדבות המרכזות את הפעילות הלוגיסטית ומתאמות את הגעת המשפחה להאנגר. המפגש הראשון הוא תמיד פגישת היכרות אישית. המלווה יושבת עם בני המשפחה ומנסה להבין את מצבם החדש: מי עובר לדירה זמנית? לאן עוברים? מה חסר להם? לעיתים הדירות החלופיות מרוהטות חלקית בלבד, וחסרים בהן הפריטים הבסיסיים ביותר שהופכים חלל מגורים לבית.

"פתאום הם חסרי בית"

העיקרון המנחה של רובינזון הוא "אסתטיקה מכבדת". לא מדובר במחסן גרוטאות, אלא במקום מסודר, נקי ומעוצב, שבו המשפחה יכולה ללקט רהיטים, כלי בית וחפצים במצב מצוין.

"אלה אנשים שפתאום מצאו את עצמם חסרי בית", מסבירה רובינזון, "הם רגילים כל חייהם להיות בצד הנותן, ולא בצד המקבל. המעמד הזה אף פעם לא פשוט, הוא יכול להיות מביך וכואב. לכן אנחנו משקיעים כל כך הרבה באנרגיה של המקום, שייראה נהדר, כדי להעניק להם חוויה נעימה, ולא כזאת של נזקקות".

הפילוסופיה שעומדת מאחורי המיזם היא שבית הוא הרבה מעבר לקירות. כאשר הבית נהרס, משהו בבסיס הקיום האישי והקהילתי מתערער. למודי הניסיון מהחודשים האחרונים יודעים לומר ששיקום מטראומה של נפילת טיל מתחיל במקום הבטוח והשקט – בבית.

הרהיטים והחפצים הם הצורך הפרקטי, אך בניית החוסן המשפחתי היא המטרה האמיתית.סיפורה של משפחה מ"עם כלביא" מדגים את המורכבות: הבניין שלהם נפגע, אך בשל תביעות משפטיות ועיכובים ביורוקרטיים השיפוץ טרם החל. המשפחה, שחשבה כי מדובר באירוע חולף, מצאה את עצמה חודשים ארוכים מחוץ לביתה.

עבורם, הציוד מההאנגר הוא החבל המקשר לשפיות ולשגרה. רובינזון, שהקימה את המיזם עם ילדיה עידו והודיה, מסכמת זאת בפשטות: "להסתכל למשפחה שאיבדה את הבית בעיניים ולהגיד לה 'אנחנו כאן' - זה מהדברים החשובים ביותר שעשיתי בחיי".

חיבור בין חקלאות לנפש

במקביל לשיקום הבתים, מתנהל מאבק על השדות. עמותת "אדמה לאדם", שהוקמה ב-7 באוקטובר על ידי איילה נוי-מאיר מציפורי והשף יניב גור אריה מטבעון, פועלת מתוך הבנה שהחקלאות הישראלית נמצאת בסכנה קיומית בשל המחסור בידיים עובדות, אך גם מתוך הכרה בכך שלאנשים רבים יש צורך פסיכולוגי עמוק לצאת מהבית, להתנדב  ולעשות טוב לאחר.העמותה מתמקדת באיסוף ירקות שהחקלאים לא יכולים למכור בשוק הרגיל מסיבות שונות, ומנתבת אותם למשפחות במצוקה ולכוחות הביטחון.

אחד המוקדים של פעילות העמותה הוא "החווה של סבתא יהודית" בקיבוץ לביא. זהו משק אורגני המשרת את כל אזור הצפון, שבו המתנדבים מגיעים פעם בשבוע לעזור בקטיף. בימי השגרה הוא מסתמך בין השאר על בני נוער ותלמידי מכינות קדם צבאיות שבאים לקטוף, וכך גם עוזרים למשק וגם סופגים ערכים.

מודל התנדבות שיתופי

המודל של "אדמה לאדם" הוא שיתופי: המתנדבים עובדים כמה שעות בשדות או בחממות, ובשעה האחרונה של היום, החקלאים מאפשרים להם לקטוף את עודפי היבול ואת זה שלא יימכר. יבול זה מועבר על ידי העמותה למי שזקוק לו. השבוע, כשתלמידי המכינות הקדם-צבאיות יצאו לביתם עקב המבצע והחווה של סבתא יהודית נותרה ללא ידיים עובדות, היו אלו מתנדבי העמותה שהתגייסו כדי להציל את התוצרת.

מהישיבה לאיכילוב

בעוד האזעקות הראשונות של מבצע שאגת הארי מהדהדות בזמן התפילה, תלמידי ישיבת "מעלות אליהו", ע"ש אליהו מירון ז"ל, כבר הבינו שהם נקראים למשימה אחרת.

אלישע מנדלוביץ', בן 20, תלמיד שיעור ג' בישיבה, מספר על הרגע שבו הרב שלו עדכן שאשתו, אחות בבית החולים איכילוב, דיווחה על עומס כבד וצורך דחוף בעזרה פיזית.מבלי להסס יצאו אלישע וחברו לבית החולים. מה שהתחיל כיוזמה של שני בחורים הפך במהרה למבצע לוגיסטי רחב היקף.

"זה היה בבוקר, מייד אחרי האזעקה. בסביבות השעה 11:30 הצטרפו אלינו כ־150 בחורים נוספים מהישיבה, כולם בגילי 18-23. המשימה היתה ברורה אך תובענית: סיוע בהורדת ציוד רפואי רגיש ושינוע חולים למחלקות הממוגנות בקומה 2-".

"עבודה רציפה ומפרכת"

העבודה היתה רציפה ומפרכת, החל מ-9:15 בבוקר ועד לשעות הצהריים המאוחרות. בשלב מסוים הצטרפו אליהם חיילי פיקוד העורף, והחיבור בין בחורי הישיבה לחיילים יצר אווירה מיוחדת במינה. "היתה התרוממות רוח אדירה", משחזר אלישע.

"באחת המעליות, כשהמתנו לרדת לקומת המיגון, אחד החיילים הודיע שלמעלית שלו לא נכנסים בלי לשיר. השירה הזו בתוך המתח של בית החולים העלתה את המורל לכולם". הרב יאיר גנץ, מנכ"ל הישיבה, מעיד שלא הופתע כששמע מה תלמידיו עשו. הם הרי מתנדבים בכל עת, ובצבא משרתים ביחידות המובחרות ביותר.

לישיבה יש קשר קבוע ורציף עם איכילוב. כשאוטובוס עם 50 חיילים של פיקוד העורף שהיה אמור להגיע כדי להעביר את הפצועים לקומות בטוחות יותר בושש מלהגיע, בית החולים נעזר בתלמידי הישיבה.

מעוניינים לתרום או להתנדב? ניתן ליצור קשר עם הארגונים דרך האתרים הרשמיים שלהם. כל יד עוזרת היא עוד לבנה בבניית החוסן הלאומי שלנו.