"מבקש סליחה שהפצרתי בך ללכת לממ"ד": 9 הנרצחים מבית שמש הובאו למנוחות

הלוויותיהם של תשעת הנרצחים מפגיעת הטיל האיראני בבית שמש נערכו הערב (שני). בהם ברוריה ויוסף כהן - אם ובנה; שרה ורונית אלימלך - אם ובתה; אורן כץ, גבריאל רווח, וכן יעקב, אביגיל ושרה ביטון, שלושה אחים, שנרצחו מפגיעת הטיל זיכרונם לברכה.

יעקב ביטון ז"ל אמור היה לחגוג 17 היום. הוא נהרג יחד עם חברו הטוב גבריאל שנטמן בלילה בבית שמש. ההורים איבדו שלושה מתוך ארבעה מהילדים באסון, גם האחות הקטנה הייתה במקום - וניצלה.

הרב יצחק ביטון, ספד בבכי: ״עקדתי את בני יעקב, את בתי אביגיל ואת בתי שרה. הקב״ה רצה לקחת את הנשמות הקדושות האלה. היינו בביתנו, ונשמע פיצוץ אדיר. מההדף, התקרה נפלה והגנתי על הבת הקטנה. ראיתי עשן מיתמר מבעד לחלון. לכל שונאי ישראל אני אומר - עם ישראל הוא הסנה הבוער. את הנשמה שלנו לא תוכלו לקחת״.

רחלי כהן וולף, שהיתה המחנכת של גבריאל, סיפרה: "גבריאל היה נער ירא שמיים, מסור לעולם התורה, ליהדות, למשפחה ולחברים. צעיר חרוץ ומסור שתמיד היה תמיד נכון לתת יד לעזור. אוהב ואהוב על כל סביבתו".

בתה של שרה, אחותה של רונית, ספדה בכאב: "אני מתקשה למצוא את המילים כדי להסביר לעצמי מה אני עושה פה. אין דרך להבין כאב כזה ואין מילים שיכולות לתאר את החלל שהשארתן אחריכן".

"הלב הכי טוב בעולם"

בתה של רונית נפרדה בדמעות: "אמי, רונית, היתה הכי אמיצה, חזקה ושורדת. הכי מעוררת השראה שאי־פעם הכרתי".

בנה של שרה, אחיה של רונית, אמר: "אמא, לימדת אותי מה זה לאהוב כל אדם, להעריך כל אדם, לתרום ולאהוב את הזולת. היית הלב הכי טוב בעולם".

סמדי, אשתו של אורן כ"ץ ז"ל, ספדה לו: "אורן, תמיד אמרת שצריך לתת, והנתינה הזאת עלתה לך בחייך. עלית למעלה כדי לסגור את המקלט. אתמול זה גבה מחיר כבד. אני לא מעכלת. לימדת אותי מה זו נתינה. אני רוצה לבקש ממך מחילה וכפרה אם לא עשיתי מספיק. אני אוהבת אותך אורן".

פנינה, רעייתו של יוסי כהן ז"ל , נפרדה: "יוסי, תודה שהיית איתי 14 שנה בטוב וברע ותמיד היית שם בשבילי. אומרים שלוקחים את הטובים, ובאמת היית הכי טוב, אין יותר טוב ממך".

אחת מנכדותיה של ברוריה ספדה לה: "סבתא, אני לא מאמינה שככה הלכת לנו. את היית האור שלי, את גידלת אותי. אני לא אשכח איך תמיד היית מספרת לי שילדת אותי, את החזקת אותי בידיים שלך ומאז כל החיים אנחנו ביחד. היינו שתי נשמות מחוברות".

"הספקתי לאכול מהאוכל שלך בפעם האחרונה"

הבן, יוסף: "אבא שלי, הלכת לנו ולא הספקנו להיפרד. איך היית עובד קשה שלא יחסר לנו כלום. הייתי חוזר מבית הספר והייתי שואל אותך 'אבא, מה אתה עושה פה?', היית עונה לי בחיבוק ונשיקה במצח: 'יצאתי מהעבודה כדי שיהיה לכם מה לאכול'. גם אתמול חזרת הביתה כדי שיהיה לנו מה לאכול. אני שמח שהספקתי לאכול מהאוכל שלך בפעם האחרונה. היו לנו חלומות. אנחנו שרדנו ואתה לא".

שמרית, בתה של ברוריה ואחותו של יוסי שנהרגו באסון, ספדה: "אמא ויוסי, הנשמות הכי גדולות, הלכו מהיקום. יוסי היה עם אמא ודאג להכל. עכשיו אתם ביחד. מרוב שדאגת לאמא כל הזמן, גם באירוע הטרגי הייתם ביחד. גם שם הצלחת לדאוג לאמא".

תמיר, בנה של ברוריה ואחיו של יוסי, נפרד בדמעות: "אני מבקש ממך סליחה שהפצרתי בך ללכת למקלט... כמה אהבה, איך נפרדים ממך אמא, איך? ויוסי, אלוהים לוקח רק את הטובים".