מלחמה? לכל אזרח שלישי בישראל אין מיגון תקני

מרכז המידע של הכנסת פרסם נתונים מדאיגים: שליש מתושבי מדינת ישראל אינם ממוגנים באופן ראוי. בעוד שבמרכז המידע של הכנסת מסתמכים על "התחדשות עירונית", בפריפריה - שם הכדאיות הכלכלית נמוכה, המדינה עדיין לא מצאה פתרון יעיל לצמצום הפערים.
​

הנתונים במספרים: מי מוגן ומי לא?

​לפי הדו"ח המעודכן לינואר 2025 (המבוסס על אומדני פיקוד העורף), תמונת המצב של המיגון בישראל רחוקה מלהיות אופטימית:. קרוב למחצית מהאוכלוסיה מוגנת באמצעות ממ"ד או ממ"ק, 16% מסתמכים על מקלט פרטי משותף בבניינים, בעוד שרק 5% מהאוכלוסיה עושה שימוש במקלטים ציבוריים.

הבעיה בפריפריה: כשנדל"ן וביטחון נפגשים

הדו"ח מצביע על כשל מובנה בשיטת המיגון של מדינת ישראל. רוב המיגון מתווסף דרך פרויקטים של התחדשות עירונית (תמ"א 38). מאחר שהפרויקטים הללו מתבססים על כדאיות כלכלית ליזמים, הם מתרכזים בעיקר באזורי הביקוש (תל אביב והמרכז).
​בפועל, רק כ-5% מהמבנים שהיו רלוונטיים לתוכנית אכן חוזקו ומוגנו בין השנים 2005-2024.
​באזורי פריפריה, בהם ערך הקרקע נמוך, המודל הכלכלי קורס והתושבים נותרים חשופים.

​המקלט קיים, אבל האם ניתן להשתמש בו?

​גם במקומות בהם קיים מיגון, הדו"ח מעלה שתי בעיות קשות. האחת בתחום הכשירות והתחזוקה. הדו"ח הציג תמונות קשות של מקלטים מוזנחים, שרופים או מלאים בפסולת. האחריות על מקלטים משותפים היא על הדיירים, אך כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות, המקלטים הופכים למחסנים או למפגעים תברואתיים.
השנייה עוסקת בנגישות. הממ"ד נחשב לפתרון הטוב ביותר, אך הוא אינו נגיש לבעלי מוגבלויות בבניינים ישנים. בנוסף, רוב המקלטים הציבוריים אינם מונגשים לאנשים עם כיסאות גלגלים, מה שמותיר אוכלוסייה שלמה ללא מענה בזמן אמת.

​מה עושה המדינה?

​הדו"ח מציין כי רק באזורים מצומצמים מאוד (עוטף עזה ויישובי קו העימות בצפון עד 9 ק"מ מהגבול) המדינה לוקחת אחריות תקציבית מלאה על בניית ממ"דים. בשאר הארץ, התושבים נדרשים לממן את המיגון בעצמם או לקוות לנס נדל"ני. תוכנית "מגן הצפון", שאמורה הייתה לתת מענה ליישובים המאוימים ביותר, מתקדמת בקצב איטי מאוד עקב בעיות תקציביות.