זמן לאחדות: האירוע הקשה בבית שמש הוא קריאה פנימית לאחוות אחים

אני משתתפת מעומק הלב באבלן של המשפחות היקרות והאהובות שאיבדו את יקיריהןבאסון הקשה.אין מילים שיוכלו לנחם על אובדן כזה. אני מאחלת החלמה מהירה ושלמה, בגוף ובנפש, לכל הפצועים, ומתפללת שלא תוסיפו עוד דאבה ומכאוב.

באמצע יום שגרתי, בית שמש מצאה את עצמה בתוך מציאות שלא תישכח. טיל אחד פילח את השגרה והעיר כולה קפאה. הרחובות המוכרים, שבהם התנהלה שגרת חיים של קהילה, ילדים וצחוק, הפכו בן רגע לזירת הרס, כאב וחוסר ודאות.

שהיתי שעות ארוכותבזירת הנפילה. נדמה לך שאת מוכנה, שאת כבר ראית מצבים קשים אבל שום ניסיון לא מכין אותך לרגע שבו הכאב מקבל פנים ושמות. לעמוד שם, בין הבניינים החרבים, מול משפחות מבוהלות שמנסות להבין מה עלה בגורל יקיריהן זה מפגש ישיר עם שבר אנושי. הלב מסרב לעכל. יש רגעים שבהם את פשוט עומדת, מקשיבה, ומבינה שהמילים קטנות מול המציאות.

במשך שעות חיבקתי תושבות, הקשבתי לסיפורים קורעי לב של תושבים, על רגעי האימה שבהם ראו את הטיל מתקרב, על עוצמת ההדף, על פציעות קשות של שכנים וקרובים, ועל אי הוודאות סביב נעדרים.

שוחחתי עם אם שחיפשה בדמעות את שלושת ילדיה בתוך הכאוס. אלה רגעים שלא יימחו מהלב לעולם.

משם המשכתי למתנ"ס זינמן, שם רוכזו תושבים שפונו מבתיהם. בדקנו יחד מה חסר: ביגוד חם, אוכל חם, שמיכות, אבל לא פחות מכך חיבוק ואוזן קשבת.

אנשים יצאו מבתיהם בלי כלום, בלי ודאות אם ומתי יחזרו. ראיתי מקרוב את צוותי הרווחה פועלים במסירות יוצאת דופן שעות ארוכות של עבודה מאומצת, עד שכל המפונים פונו לבתי מלון בצורה מסודרת ומכובדת. ברגעים כאלה מתגלות פניה היפות של העיר שלנו.

ובתוך הסערה הזו, מגיע גם רגע של שקט. רגע של חשבון נפש.

עד כה זכינו לשמירה גדולה. ראינו ניסים גלויים. הגנה כמעט מוחלטת מפני טילים אימתניים. ברוך ה’, כמעט ללא אבדות. ואז פגיעה אחת מזכירה לנו עד כמה החיים עדינים ושבריריים.

יש לנו מקום עמוק להוקיר תודה לקב״ה, ולצד זאת לאנשי מערכת הביטחון ולכל שלוחי המצווה, ממערכות ההגנה האווירית ועד הכוחות שפעלו בשטח. בסייעתא דשמיא הם מעניקים לנו הגנה כמעט הרמטית. אסור לנו לקחת זאת כמובן מאליו.

אבל מעל הכול, אני מבקשת שלא נשאיר את האירוע הזה רק בכותרות.

הרוגי ופצועי בית שמש אינם מספרים בסטטיסטיקה. הם קריאה פנימית לאחוות אחים, לאהבת ישראל טהורה, לאחריות הדדית. כל אחת ואחד מאיתנו נקרא להוסיף טוב, להוסיף אחדות, להוסיף חסד.

בית שמש למדה שוב עד כמה דק הגבול בין שגרה לשבר. אך בתוך השבר מתגלה גם כוח. כוח של קהילה, כוח של אמונה, כוח של עם שיודע להתלכד ברגעי מבחן.

הלוואי שנזכה להפוך את הכאב לכוח מחבר. שנזכה לשמחה אמיתית, עמוקה שמחה של אמונה. שנראה בעינינו את קיום הפסוק:
“אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם” בימים ההם ובזמן הזה.

ברגעים שבהם נדמה כי השמים קורסים, אני בוחרת להאמין שהלב היהודי יודע להתרומם.

תמי זוסמן היא חברת מועצה בעיריית בית שמש