בין חורבות טהרן לאסון בבית שמש: המבחן האמיתי של החברה הישראלית

התקיפה של צה"ל באיראן היא ללא ספק רגע של גאווה לאומית, ואולם, כפי שנוכחנו היטב היום בבית שמש, למלחמה הזו יש גם פנים אחרות, כואבות לאין שיעור.

ביום בהיר אחד, התהפכו חייהם של אנשים ששהו בבתיהם, והקפידו על ההנחיות כנדרש. הטיל, שפגע בבית הכנסת, גדע את חייהם של ילדים שרק רגע לפני כן עוד שיחקו. אנשים יקרים נפצעו, ורבים איבדו את קורת הגג שלהם. מאחורי ההרס, המספרים, התמונות בחדשות, ישנן נפשות, משפחות, עולמות שלמים. הרגע המטלטל הזה לא מאפשר לנו להתחמק מקריאתם קורעת הלב, של הנפגעים שמבקשים, שמתחננים: "עזבו הכל ותהיו כאן בשבילנו".

לא בחרנו במשבר הזה, אך הוא מהווה שעת מבחן חברתית גדולה, ונמדד באופן בו נדע לעטוף אותם. עלינו להעניק לכל אחד ואחת מהם את המקום הראוי, ולתת מענה לצורך האמיתי והייחודי שלהם. זה נכון לגבי מי שאיבד את ביתו, וזה נכון גם לגבי כאבים שלכאורה נראים כקטנים יותר, אך עבור האדם שנפגע הם עולם ומלואו.

אז נכון, יש כאן סיפור גדול ומרגש מבחינת מדינת ישראל, וגם במידה רבה מדובר באירוע בקנה מידה עולמי. אבל עלינו לזכור שהייחודיות שלנו כעם, כפי שמלמדים אותנו ערכי היהדות, הוא שאנחנו יודעים להתייחס לפרט הקטן ביותר, גם בתוך תנועות ומהלכים בסדרי גודל היסטוריים, ומכאן חלק גדול ממקור כוחנו. בכך שאנו חושבים כגוף אחד, כעם אחד, כרקמה אנושית אחת.

ויש כאן משמעות נוספת ועמוקה: קיבלנו למעשה "מועד ב'" במבחן הסולידריות של החברה הישראלית. מיד לאחר השבעה באוקטובר התגלינו בשיא תפארתנו – התנדבנו, חיבקנו, והיינו שם אחד למען השני. אך ככל שחלף הזמן, חזרנו, למרבה הצער, אל השסעים והמחלוקות המוכרים.

כעת, קיבלנו הזדמנות נוספת להיות בני אדם, אחים, להיות אמפתיים. הפעם, אסור לנו לבזבז את הרגע הזה. עלינו להוכיח שאנחנו יודעים להיות טובים, רגישים וקשובים לא רק ביום או ביומיים שאחרי האסון. בואו נמשוך את החסד הזה עוד קצת הלאה – לשבוע הבא, לחודש הבא, ולשנה הבאה.

במגילת אסתר נאמר: "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". מי יודע אם לא זהו בדיוק הרגע שבו אנו נבחנים כחברה וכאומה. בימים היסטוריים אלו, שבהם נכתבים דברי הימים של עמנו, עלינו להתעלות לגודל השעה, ולבחור לייצר מתוך השבר משהו חיובי ובונה – שם טמון הכוח האמיתי שלנו.

הכותבת היא ראש עיריית בית שמש לשעבר