"הילד שלי הלך ללא סיבה מוצדקת": אביו של אורי מכטייב ז"ל שובר שתיקה

רונן מכטייב, אביו של לוחם מג"ב אורי בן ה-18 וחצי שנהרג השבוע בתקרית ירי עם חברו ביישוב אזור, משחזר את הרגע שבו הבין שבנו נפל, מספר על האיש שהיה - ועל המסר שהוא מבקש להעביר לכל מי שמחזיק נשק.

רונן לא קיבל את הבשורה באופן רשמי. הוא בנה אותה בעצמו, פרט אחר פרט, בדרך הביתה. "הייתי בעבודה, באזור איו"ש, בפגישות. הילד האמצעי התקשר אליי ואמר: אבא, חברים שלי אומרים שיש תקרית ירי באזור, ואורי לא עונה לי".

הוא ניסה להתקשר לבנו, אך הקו היה תפוס. "כל כך רציתי שמעבר לקו הוא יענה לי, כמו שתמיד היה עונה - מה קורה, אבא? - אבל לא קיבלתי את הפידבק הזה ממנו".

לאט-לאט החל לדלות פרטים. התברר שהייתה תקרית ירי בין שני חיילים. הוא התקשר למפקד המרחב במשטרה. "הוא שאל אותי איפה אתה גר. אמרתי לו: ברחוב הבנים. איזה מספר? אמרתי לו: שישים ושש. ואז הוא אמר לי: סע מהר הביתה".

"הבנתי שהגרוע מכל קרה"

"כבר לא הייתי צריך להסביר לעצמי. הבנתי". 45 דקות של נסיעה שתיאר כ"45 דקות של נצח". כשהגיע, מפקד התחנה הסתכל לו בעיניים. "אני יודע לזהות את המבטים במצבים כאלה. הבנתי שהגרוע מכל קרה".

אורי היה בן הזקונים, תשע שנים הפרש בינו לבין אחיו השני. "החיבור שלי לאורי היה חיבור מאוד חזק", אומר האב. "היינו הולכים יחד להצגות ולסרטים. אורי היה איש של שיח. היה כיף לשבת ולדבר איתו. היו לו תובנות לחיים, והוא ידע מה הוא רוצה. כל בחירה שלו הייתה בינגו".

לפני שבועיים בלבד עמד רונן בטקס הצבאי של בנו. "אורי גרם לי להגיד דברים שלא הרשיתי לעצמי הרבה זמן להגיד לאף אחד. הוא גרם לי להשתחרר. אמרתי לו שאני גאה בו". הוא עוצר. "הוא מילא אותי גאווה גדולה מאוד. לאורך השנים הוא גם לימד אותי לא מעט. אחד הדברים שלימד אותי היה להיות פתוח לאנשים, להיות עם לב לאנשים".

חבר שהגיע לבקר סיפר מה אפיין את אורי בעיניו. "בלי לחשוב פעמיים הוא אמר לי: חברות. התעקשתי ושאלתי מה בחברות. זה מושג רחב מאוד. והוא ענה לי: זה בדיוק העניין. כל מה שיש בתוך המילה חברות - זה אורי".

חודשיים לתוך הטירונות שאל רונן את בנו אם קשה לו. "הוא נתן לי תשובה מדהימה: לא אבא, קשה לי. אבל שום דבר לא מקשה עליי. וזה אורי. ה'לא מקשה עליי' זה - אני לא נשבר".

"האירוע הזה היה יכול להימנע"

כשנשאל מה הוא רוצה שצעירים הנושאים נשק יבינו מהטרגדיה, דבריו היו חדים. "אני לא יודע בוודאות מה קרה. אבל ברור לי לחלוטין שהדבר הזה יכול היה להימנע. נשק הוא לאויב, ונשק צריך להפעיל בשכל. נשק הוא לא משחק. בלי להיכנס לפרטים, ואני אומר את זה כאמירה כללית - האירוע הזה חד-משמעית היה יכול להימנע". ואז, בקול שקט, הוסיף: "אני בתחושה שהילד שלי הלך בלי סיבה מוצדקת".

כשנשאל כיצד ממשיכים אחרי שמאבדים את "הלב", נעצר לרגע. "אין לי תשובה כרגע. יש לי רק הבנה אחת ברורה: בשביל אורי חייבים להמשיך. יש לי עוד שני ילדים, יש לי נכדות, ויש לי לא מעט לוחמים שאני חייב להיות חזק גם בשבילם".

את שמו של אורי הוא מבקש להנציח דרך הדוגמה האישית והערכים שאפיינו אותו. "הוא היה עושה הכול בצורה כל כך שקטה. כל החיים לא התלונן. תמיד עשה הכול בצורה מאוד נחושה".

"כשישבתי ודיברתי איתו לא הרגשתי פער גילאים. היה שיח שוטף, איכותי מאוד. וזה אורי שלי".