זה לא "רצח במגזר" - זאת פגיעה בחוסנה של המדינה

נרצח אחד כל יום. כיתה שלמה בכל חודש. רחובות ישראל מדממים מחוסר משילות, והמספרים לא נתפסים: נכון ל־19.2.2026, היום ה־49 לשנה, נרצחו כבר 54 אזרחים מהחברה הערבית. אחוזי הפענוח? מבישים, כ־20% בלבד במקרי רצח של ערבים, לעומת כ־75% במקרי רצח של יהודים.

אל מול המציאות המדממת הזו, שרים וחברי קואליציה מנסים לטשטש את אוזלת ידם באמצעות מבול אמירות הגובל בהזיה: "הערבים בוחרים להרוג אחד את השני", או "זו בכלל בעיה תרבותית שלהם". כאילו לא מדובר בחיי אדם, אלא בתופעת טבע בלתי נשלטת או בטרנד טיקטוק איזוטרי.

מכונת ההדהוד הממשלתית מייצרת רעש לבן של האשמות וגלגול אחריות, אך אסור לנו לקרוס מול גלי ההדף. יש עובדה אחת פשוטה: בישראל יש ממשלה, יש שרים. הם אינם פרשנים באולפנים או משפיעני רשת - הם מופקדים על ביטחונם של כלל אזרחי המדינה.

שנות ואקום משילותי

החברה הערבית היא חלק אינטגרלי מהמרקם הכלכלי והחברתי של ישראל. הפקרת ביטחונם האישי של אזרחיה הערבים אינה סוגיה מגזרית או "בעיה תרבותית", אלא פגיעה ישירה בחוסנה של המדינה.

נתוני הפשיעה בחברה הערבית הם תוצאה ישירה של שנות ואקום משילותי, של הזנחה מבנית ושל היעדר אכיפה אפקטיבית.

הפשיעה אינה נעצרת בקו הדמיוני שבין טירה לרמת הכובש או בין כפר קאסם לראש העין. ארגוני פשיעה אינם מזהים גבולות מוניציפליים או זהויות לאומיות - הם מזהים חולשה. הם מזהים חור שחור.

פתרון עומק מדיד

עלינו לעמוד כאיש אחד, אזרחים יהודים וערבים, שכם אל שכם, ולדרוש מהממשלה פתרון עומק מתוקצב, מקצועי ובר מדידה. לא מחר, עכשיו. על ראש הממשלה להציג לציבור תוכנית סדורה למיגור הפשיעה: עם לוחות זמנים, יעדים מדידים, תקציב ייעודי וחלוקת אחריות ברורה בין המשרדים.

לא עוד אמירות כלליות על "מלחמה בפשיעה", אלא מסמך עבודה מחייב. לצד זאת יש להקים מנגנון יישום ופיקוח בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות מלאה של כלל השרים הרלוונטיים: ביטחון הפנים, האוצר, הרווחה, החינוך, הבריאות ועוד, בשיתוף מומחים מתחומי האכיפה, הכלכלה והחברה, ובעיקר בשיתוף הנהגת החברה הערבית.

תוכנית כזו חייבת לטפל לא רק באקדח שבקצה, אלא גם בשורשי התופעה: כלכלה אפורה, פרוטקשן, נשק בלתי חוקי, תשתיות חברתיות חלשות והיעדר אופק כלכלי.

הדרישה שלנו, האזרחים, פשוטה וברורה: אחריות, משילות. לא ספינים, לא האשמות, לא עוד סיבוב רטורי מתלהם מצד נבחר ציבור זה או אחר. ביטחון אישי אינו טובה שהמדינה מעניקה לאזרחיה - הוא החוזה שבשמו היא קיימת.

***

מיסם ג'לג'ולי היא מנכ"לית צופן־תשביק, ארגון ערבי־יהודי המקדם חיים משותפים באמצעות שילוב טאלנטים ערבים בהייטק הישראלי; מירב בועז (בוזי) היא המשנה למנכ"ל