"משפחות קלט": אהבה שאינה תלויה בדבר

בנקודת הקצה הכואבת ביותר של החברה הישראלית נמצאות משפחות מקלט החירום. אלו האנשים שפותחים את דלתם ואת ליבם בהתרעה קצרצרה, כדי להעניק ביטחון לילדים שחוו את הקשה מכל. כזו היא אידית בוגנים, שביחד עם בעלה שימשו "משפחת קלט" בשליחות שנעשית הרחק מעין הציבור.

עבור אידית, מנהלת סניף בנק לשעבר, ובעלה יצחק, איש צבא קבע שפרש מהשירות, ההחלטה להפוך למשפחת קלט התקבלה מתוך דחף פנימי עמוק. "ראיתי מודעה בעיתון, וזה נגע בי", היא משחזרת. "הרגשתי שיש מצבי חירום ולא תמיד יש מי שיעזור. יש לי מקום בבית ויש לי מקום בלב, וזה פשוט בער בי".

תהליך ההכשרה נמשך שנה שלמה וכלל מבדקים אינטנסיביים. "המון שיחות, אישורים פסיכיאטריים, עבר פלילי, שיחות עם ממליצים וחברים", מתארת אידית. בסוף התהליך עברו בני הזוג קורס שסיפק להם כלים מעשיים. "נכנסנו לזה בידיעה שנעשה את זה כמה שנים. גילינו שלא צריך להיות מושלמים, אלא פשוט להיות נוכחים".

מעטפת אוהבת

כשילד מגיע למקלט חירום, הוא מגיע מהמקום הכי נמוך שיש. "שולפים אותו ממצבים מסוכנים או אפילו מהרחוב", מספרת אידית. "הילדים מגיעים בלי כלום. עם מה שיש עליהם, וזהו".

השאלות הראשונות של הילדים, מספרת אידית, פוצעות את הלב: "ירביצו לי כאן?", "יהיה לנו מה לאכול?", "מותר להשאיר אור דולק בלילה?". אידית מדגישה כי תפקיד המשפחה הוא לא לפתור לילד את כל בעיות חייו, אלא לתת לו אוויר לנשימה. "לא חוקרים, רק נותנים מקום לפחד ולשאלות".

לאורך ארבע השנים הללו עברו בביתה 17 ילדים. אידית נזכרת בתינוק בן חודש שהגיע מבית חולים עם מבט חלול, לא בכה ולא חייך. "אחרי עשרה חודשים של פיזיותרפיה, חום ואהבה, פתאום הוא הרים את הראש. זה ניצחון גדול שלו, שנתן לנו סיפוק ששום דבר בחיים לא נתן".

היא מספרת גם על הילד בן ה-5 שעלה איתה במעלית שקופה בקניון: "פתאום קלטתי שזו אטרקציה בשבילו, הוא התלהב כל כך, אז עלינו וירדנו שוב ושוב".

החיים כמשפחת קלט דורשים התנהלות חשאית. "זה חסוי כמו מעון לנשים מוכות", מסבירה אידית. "הגננות היו שותפות לסוד, אפילו רופאות הילדים נתנו את הווטסאפ האישי שלהן כדי לתת מענה מיידי".

באשר להורים הביולוגיים, מבהירה אידית: "ילד אוהב את ההורים שלו, ולא משנה מה. הם נפגשים פעם בשבוע במרכז קשר". היא מספרת על אבא שביקש להתקשר דרך הרווחה רק כדי לומר תודה ששמרו על בתו עד שהצליח לשקם את עצמו. "לא פעם אחרי פרידה רגשית שהיתה לנו קשה, ראינו את הילדים צומחים ויוצאים לעתיד חדש".

אוריאן לוין, הנכדה של אידית ויצחק: "בית האומנה של סבא וסבתא הוא אחד הדברים המפתחים ביותר שקרו לי"

"פתאום היא מלאת חיים"

אוריאן לוין, נכדתה של אידית, משרתת כיום בצבא ומעידה כי הבית הזה עיצב את עולמה מן היסוד. "אני יכולה להגיד שבית האומנה של סבא וסבתא הוא אחד הדברים הטובים והמפתחים ביותר שקרו לי. אני והאחים שלי לקחנו בו חלק פעיל. היינו נוסעים אליהם בכל הזדמנות, מקלחים, משחקים, מרדימים, לוקחים לגינה, מאכילים. ממש גידלנו את הילדים".

לדבריה, במפגש הראשון עם הילדים המבולבלים "המטרה שלנו היתה להקל עליהם את הכניסה לבית חדש וזר, ולעזור להם להתחיל לבטוח במבוגרים. בתקופת הקורונה הבית היה מלא. אחים שלי ואני עברנו לגור שם, ובין זום לזום היינו מעסיקים את הילדים כדי להקל על סבא וסבתא. למדתי מהם על אהבה שלא תלויה בדבר, על פרופורציות ועל שמחה".

זכורה לאוריאן במיוחד ילדה בת 3 שהגיעה אליהם חיוורת וכבויה. "זה כל כך מרגש לצפות בילדה כשהיא פתאום מלאת שמחת חיים. הסתכלתי עליה ולא האמנתי שזאת אותה ילדה מפוחדת מהיום הראשון. המחשבה שהיה לי חלק בזה מרגשת".

תמימה סהר, ארגון "אור שלום": "אנחנו כל הזמן בחיפוש - זה מענה חירומי, ומי שבוחר בדרך הזו עוסק בהצלת נפשות של ממש"

חיבור קסום

למרות חשיבותה העצומה, המערכת נמצאת בנקודת שבירה. תמימה סהר, מנהלת מערך טרום-אומנה בארגון "אור שלום", מזהירה: "יש מחסור אדיר במשפחות כאלו כיום. אנחנו כל הזמן בחיפוש. זה מענה חירומי. הילד מוּצא מהבית בצו חירום, והמשפחה צריכה להיות מוכנה בתוך שעה-שעתיים. מי שבוחר בדרך זו עוסק בהצלת נפשות ממש".

עדי מקל, מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה והביטחון החברתי, קוראת לציבור: "אומנת חירום היא להיות שם ברגע של משבר. אם יש לכם לב פתוח ומקום לילד, אתם יכולים להיות נקודת המפנה שלו. אנחנו זקוקים לכם עכשיו".

בסיום המפגש איתה, אידית בוגנים חותמת את דבריה בהמלצה חמה למשפחות נוספות שיצטרפו למעגל האומנה, וקוראת להן לפתוח את הלב: "אני מאוד ממליצה על זה. פוגשים אנשים טובים, ויש משהו קסום בחיבור הזה. הידיעה שהשארת חותם בנשמה של ילד כשהעולם שלו התמוטט, היא הסיפוק הכי גדול שיש. הילדים האלו צריכים אתכם".