הבקשה להסיר את המילה "טבח" - ניסיון בוטה לשכתב את ההיסטוריה

הבקשה להסיר את המילה "טבח" מחוק הנצחת אירועי 7/10 אינה "טעות סמנטית" – היא ניסיון בוטה לשכתב את ההיסטוריה ולגמד את חומרת המחדל הגדול ביותר מקום המדינה. ה-7 באוקטובר לא היה רק אירוע קשה, הוא היה פוגרום גלותי בלב המדינה הריבונית שלנו.

הדיון שהתקיים השבוע בכנסת, בו ביקש נציג משרד ראש הממשלה להסיר את המילה "טבח"מהחוק לקביעת מועד הנצחה לאירועי ה-7 באוקטובר, הוא רגע מזוקק של ניתוק, וניסיון להתחבא מאחורי מילים מכובסות כדי לטשטש את המציאות המדממת. האמת היא שגם המילה "טבח" קטנה מלהכיל את גודל השבר. המונח המדויק, המצמרר והנכון ביותר הוא "פוגרום שמחת תורה".

למילה "פוגרום" יש קונוטציה גלותית מובהקת. היא מעלה בזיכרון שלנו את העיירות הבוערות בקישינב, את הפרהוד בעיראק ואת ליל הבדולח. היא מזכירה לנו תקופות אפלות שבהן דמם של יהודים היה הפקר כי לא היו לנו מדינה או צבא. ב-7 באוקטובר, במשך שעות ארוכות, הריבונות הישראלית התפוגגה והגולה חזרה. עשרות אלפי אזרחים עמדו חסרי הגנה מול אויב סדיסטי שרצח, שרף, אנס וחטף.

בקיבוץ ניר עוז התרחש פוגרום במובן העתיק והנורא ביותר שלו: המחבלים עברו מבית לבית, עשו ככל העולה על רוחם, ולא נתקלו בירייה אחת של כוחות הביטחון עד שסיימו את מלאכת ההשמדה וחזרו לעזה. הניסיון "לרכך" את המילים בחוק הוא ניסיון לגמד את המחדל הנורא הזה – את העובדה שבמדינת ישראל הריבונית, במשך שעות ארוכות יהודים עמדו חסרי אונים ומופקרים לגורלם. על קונספציות שגויות שילמנו במחיר הכבד ביותר, וההיסטוריה לא תסלח למי שינסה לטשטש זאת.

אך לצד התהום, עלינו לזכור נקודה קריטית: זהו הפוגרום הראשון בהיסטוריה היהודית שנעצר. הוא לא הסתיים בכמות הרוגים גבוהה הרבה יותר בשטחים נרחבים הרבה יותר רק בזכות העובדה שקם כאן כוח מגן. הפוגרום הזה נבלם על ידי חיילי צה"ל הגיבורים, שיחד עם נשות ואנשי כוחות הביטחון משאר הזרועות חרפו את נפשם, רצו אל תוך האש ועצרו בגופם את הפוגרום הזה.

כאן טמון הלקח המוסרי הגדול של דורנו. קיומנו כאן תלוי אך ורק בנכונות של כולנו לקחת אחריות ולדאוג לביטחון המשותף. בלי צבא עם חזק ומאוחד, ה-7 באוקטובר היה רק הפתיח לאסון לאומי רחב בהרבה. לכן,ההתייצבות לשירותהיא לא "נטל", אלא הזכות והחובה של כל אחד מאיתנו להבטיח את המשך קיומנו. זוהי חובה מוסרית, אזרחית ודתית מהמעלה הראשונה.

אבוי למי שמבקש להתחמק מהחובה הזאת, ועוד מעז לעשות זאת בשם התורה. התורה אינה "מגן" מפני גיוס; היא זו שמחייבת אותנו לא לעמוד על דם רענו. מי שמתבצר באוהלה של תורה בזמן שאחיו נטבחים בבתיהם, מחטיא את המטרה שלשמה ניתנה התורה. עלינו לעמוד על המשמר, להבטיח שכל צעיר וצעירה בישראל יבינו שהגנת המדינה היא זכות וחובה שאין נעלה ממנה.

אנחנו נעשה את המוטל עלינו כאן בארץ, ונתפלל שהקב"ה ייתן רוח ועצה טובה למנהיגים וליועצים, כדי שלא ישגו עוד בקונספציות מסוכנות – ולא ינסו להחביא את המציאות מאחורי ניסוחים מעורפלים. רק מתוך הכרת העבר באמת, ומתוך מחויבות אמיתית ומשותפת לעתידנו כעם ריבוני בארצנו, נוכל להמשיך ולבנות כאן בית בטוח. יחד.

הכותב, הרב יאיר פארן הוא נינו של הרב עובדיה יוסף ומנהל חט״ב בתיכון שחרית בירושלים