שלי עם ליבי ז"ל. היא התחננה לעזרה, צילום: ללא

אני אמא שכולה. ליבי, בתי, נרצחה ב־7 באוקטובר. לא ב"אירוע", לא ב"אסון", לא ב"מאורע" – אלא בטבח!

המילים והקולות האחרונים שהותירו אחריהם נרצחי ה-7 באוקטובר // מועצת אוקטובר

ליבי שלי נסעה לרקוד. טבחו בה. ירו עליה מטווח של פחות ממטר. רוקנו עליה מחסנית שלמה של קלצ'ניקוב.

היא דיברה איתנו בטלפון אחרי שירו בעדי חברתה בראש. עדי שכבה עליה מתה. היא נפרדה מאיתנו במילות אהבה: "יריב, אני אוהבת אותך", היא אמרה. 8 דקות נמשכה השיחה האחרונה איתה עד שאמרה: "אמא, הם באים לירות בי שוב". שמענו את מטח היריות. היא נרצחה בטבח אכזרי.

שאלתי בצ'אט GPT איך מוגדרת במילון המילה טבח. הוא ענה: "טבח זה הרג המוני ואכזרי של בני אדם". מה קרה לליבי אם לא טבח? זו ההגדרה הכי מדויקת שיש.

עכשיו במשרד רה"מ מבקשים למחוק את המילה טבח מהחוק. למחוק את האמת. למחוק את הרצח. למחוק את ליבי שלי שהתחננה לעזרה. במשרד רה"מ מפחדים מהמילה "טבח" לא כי זו מילה קשה מדי - כי זו הגדרה מדויקת מדי.

רכבים שרופים בעוטף עזה לאחר טבח 7 באוקטובר, צילום: רויטרס

סטודיו "בלום". מיצג הנובה בשיקאגו, צילום: סטודיו בלום

זה מהלך הזוי ובזוי לנסות לשנות את התודעה שלנו האזרחים ממה שקרה בטבח 7 באוקטובר. זה ניסיון דוחה לשנות את הזיכרון הלאומי שלנו כעם לטבח הגדול בהיסטוריה שלנו שקרה תחת הנהגת הממשלה הזאת.