המוצב הנטוש חזר לפעול: כך נראה קו ההגנה החדש בגבול ירדן

בשער הכניסה למוצב המים קשה להבין היכן בדיוק אתה נמצא. זהו אחד המוצבים המרכזיים בגבול ירדן שבהם פועלת אוגדה 96, אך המראה הראשוני שגרתי כמעט עד כדי הטעיה.

קרוואנים לבנים, מבני בטון צה"ליים מוכרים, דרכי גישה סלולות ושגרת מוצב רגילה של חיילים בתנועה. הכל מוכר, יציב, מראה שכבר ראית עשרות פעמים. אלא שככל שמתקדמים פנימה ומתקרבים אל קו הגבול עצמו, כך הנוף משתנה לאט - אך בחדות.

המעטפת הצה"לית מתפוגגת, ובמקומה נחשף מוצב אחר, עתיק וכבד יותר - מוצב ירדני ישן שנחצב לתוך הקרקע וננטש במשך שנים. מנהרות, בונקרים, עמדות ירי שקועות באדמה. מולו נפתח ואדי עצום ממדים בצידו השני של הגבול, שקט ומאיים בו בזמן. ברגע הזה ברור מדוע הירדנים הקימו כאן מוצב מלכתחילה, וברור לא פחות מדוע צה"ל חזר אליו עכשיו.

לפעול מתחת לאדמה

סמח"ט הבקעה והעמקים, סא"ל פ', הוא זה שמוביל אותי בסיור במוצב. ככל שאנחנו מתקדמים בין המעברים החצובים כך הוא עוצר שוב ושוב ומסביר את ההיגיון שמאחורי כל עמדה, כל פתח, כל קו ראייה. "יש סיבה שהירדנים בנו כאן מוצב", הוא אומר, "המקום הזה שולט על כל הוואדי שמנגד. מי שמתקרב לגבול נחשף לעין, ובמציאות של היום זה נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה".

המוצב, שהיה נטוש במשך עשרות שנים, עבר שיפוץ מקיף. המנהרות חוזקו, הבונקרים הוסבו מחדש, ומערכות שליטה, תצפית וירי הוטמעו כך שגם בתרחיש של תקיפה רחבה או ירי טילים כל הכוח יוכל להיכנס מתחת לאדמה ולהמשיך להפעיל את המוצב במלואו. "זה לא רק קו הגנה", מדגיש סא"ל פ', "זה מוצב שממשיך לפעול גם תחת אש".

לצד זאת, בגזרה מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני עם הירדנים, אך כזה שנעשה בעיניים פקוחות.

סא"ל פ' מסביר שמתקיים שיתוף מודיעיני סביב ניסיונות הברחה של אמצעי לחימה וסמים מגבול ירדן: "יש מקרים שבהם הם תופסים מבריחים בצד שלהם, ויש מקרים שבהם אנחנו משתפים מידע. הם מנסים לעצור את מי שמבריח, ואנחנו מתמקדים במי שמשלם ומפעיל את ההברחות".

עם זאת, הוא מבהיר, האמון מוגבל: "אחרי מה שלמדנו ב־7 באוקטובר אין דבר כזה עצימת עיניים. האחריות על הגבול היא שלנו בלבד".

חדירה במסווה פשיעה

ניסיונות ההברחה הם אחד האיומים המרכזיים בגזרת הבקעה והעמקים. רחפנים, סמים ואמצעי לחימה חוצים את הגבול במסווה של פשיעה, אך בצה"ל מתייחסים אליהם כאל איום ביטחוני מובהק. "כל נשק פלילי שנכנס לשטח הופך מהר מאוד לנשק טרור", אומר סא"ל פ', "מבחינתנו זו אותה זירה".

הנתונים מהשנה האחרונה ממחישים את היקף הפעילות. בשנת 2024 נרשמו בגזרה 120 אירועי יידוי אבנים, ואילו ב־2025 רק 10. במהלך התקופה נתפסו כ־290 ק"ג של סמים, כ־110 אמצעי לחימה, בוצעו כ־255 פעולות התקפיות ונעצרו כ־75 חשודים. נוסף על כך, הוחרמו כ־330 אלף שקלים של כספים ששימשו לפעילות פלילית וביטחונית.

גבול ירדן אולי נראה שקט למי שחולף בכביש, אך מתחת לפני השטח מתרחש שינוי עמוק. מוצבים שננטשו חוזרים לפעול, כוחות מקומיים נפרסים, והלקחים מ־7 באוקטובר מקבלים ביטוי מוחשי. כאן, מול הוואדי הפתוח, ברור שהשקט אינו מובן מאליו והוא נשמר בעבודה יומיומית, זהירה ובלתי מתפשרת.

יתרון מבצעי ומנטלי

בהמשך הסיור לאורך היום אני פוגש את מפקד חטיבה 185 מחטיבות דוד, אל"ם א', שמסביר כיצד הלקחים מ־7 באוקטובר הובילו להקמת החטיבות החדשות. חטיבות דוד הוקמו במהלך המלחמה בכל רחבי הארץ, מתוך הבנה שכוחות חייבים להגיע לזירה מהר יותר, ולהיות מחוברים לשטח שבו הם פועלים.

"אלה לוחמי מילואים שסיימו סבב ויכלו לחזור הביתה, אבל הם בחרו להמשיך", מסביר אל"ם א', "כולם יוצאי יחידות לוחמות, כולם גרים במרחק של עד חצי שעת נסיעה מהגזרה שלהם, והנשק נמצא אצלם בבית. ברגע ההקפצה הם בדרך".

הוא מדגיש שהיתרון לא רק מבצעי, אלא גם מנטלי: "כשלוחם נלחם במקום שבו הוא גר, הראש שלו נמצא במקום אחר. זו לא משימה רחוקה, זה הבית שלו. זה מייצר מחויבות ונחישות שקשה לייצר בצורה אחרת".

בחטיבה נערכו תרגילים ללא התרעה מוקדמת, במטרה לבחון את המענה בזמן אמת. "הקפצנו כוחות בלי הכנה, וראינו הגעה מהירה, התארגנות עצמאית וטיפול מדויק באירוע. בדיוק לזה התכוונו כשבנינו את החטיבה", מסכם אל"ם א'.