ראש מועצת גולן: "אנחנו מחפשים שותפים לקהילה, לא מי שיעשה כאן סיבוב"

"אנחנו מחפשים שותפים לקהילה, לא מי שיעשה כאן סיבוב. לפני 20 שנה היה לנו אירוע כזה בחד-נס, ועד היום אנחנו עסוקים בלבנות קהילה. זה יישוב מצוין, אבל רק שליש באו לגור בו והשאר עשו נדל"ן ובתי נופש. הסינון, ועדות הקבלה, אלו לא מילים גסות". כך אומר אורי קלנר, ראש מועצה אזורית גולן, בראיון ל"ישראל היום" על עתיד הגולן שלאחר המלחמה.

הגולן נתפס בעיני רבים, ובעיקר בקרב מי ששירתו בו בסדיר ומילואים, כאזור תיירות. השלג, החרמון, שטח גדול עם מרחבים פתוחים ופורחים. קלנר לא מדבר במונחים מופשטים, וחוזר שוב ושוב לאותה נקודה: "לא פרויקט לצימרים או נדל"ן ולא יעד תיירותי - הגולן הוא מקום שחייבים לחיות בו".

"הביחד שלנו חייב להיות לא רק אסטרטגי", הוא אומר. קצרין והמועצה האזורית פועלות כיחידה אחת לא כברית נוחות, לדבריו, אלא כהכרח יחד עם הדרוזים בארבעת כפרי הגולן. חילונים ודתיים, יהודים ודרוזים. "אין לנו ברירה אחרת, אנחנו פה ונהיה לתמיד".

בגולן חיים יותר מ-50 אלף תושבים, מחציתם בכפרי הדרוזים, וקלנר בטוח שבעשור הקרוב תוכפל האוכלוסייה. בקצרין נבנות כיום 2,000 יחידות דיור חדשות, העיר תכפיל את עצמה לכ-20 אלף תושבים, והמועצה האזורית תגדל ל-40 אלף תושבים במקום 22 אלף התושבים כיום.

אבל קלנר בעל ניסיון ולא מתרשם מהמספרים. "שליש באים לסיבוב נדל"ני, שליש בונים בית נופש או יחידות תיירות, ורק שליש באמת באים להיות חלק מהקהילה, מביאים ילדים לגן ולבית הספר".

"את הדרוזים בסוריה צריך לחזק - הם חלק מקווי ההגנה של ישראל יחד עם החרמון, מרחב החיץ והיישובים בגולן - ושילובם בתעשייה כאן ישפיע כלכלית על כל האזור"

הדרוזים והתעשייה

הגולן לא פונה במהלך המלחמה, אף שהיה יעד למתקפות חיזבאללה. 2,500 רקטות וכטב"מים נורו לאזור, 250 אלף דונם נשרפו, 18 תושבים וחיילים נהרגו, ובהם 12 הילדים במג'דל שאמס. התושבים ביקשו מקלנר לדרוש פינוי, והוא סירב.

עצם הנוכחות האזרחית היא חלק מההגנה, מבחינתו, ולכן שאלת הפינוי במלחמה לא עלתה כלל. "לא עלה על דעתנו להתפנות, האתוס של הגולן הוא לא להתפנות", הוא מציין, אך לא חוסך ביקורת מהמדינה: "פינוי קריית שמונה היה טעות, זו היתה נסיגה של הציונות. בושה שהגענו לסיטואציה כזו".

באשר לצד הסורי, קלנר מדבר בבהירות שלא משאירה מקום לאשליות. לדבריו, יש ברית אסטרטגית עם הדרוזים בסוריה והם חלק מקווי ההגנה של ישראל. "צריך לחזק אותם, לא רק במילים. קו ההגנה השני הוא החרמון ומרחב החיץ, הקו השלישי הוא היישובים בגולן".

הכלכלה, כמו תמיד, חוזרת לאנשים ולגידול הדמוגרפי. קלנר אומר כי יש חברות שרוצות להגיע לגולן, אבל חסר כוח אדם, ולכן מבחינתו הכנסת עובדים דרוזים מסוריה היא המפתח. "זה ישפיע על כל האזור. פנינו בנושא, כל ראשי הרשויות בגולן, וכשזה יתאפשר - הפיילוט הראשון יהיה במג'דל שאמס. הפיילוט השני יהיה בבית האריזה 'בראשית'. הדרוזים יתנו כוח עבודה רב וזול, האזור יפרח כלכלית".

לצד זה, מקודמים אזורי תעשייה משותפים, מפעלים, יוזמות קטנות. האבטלה כמעט לא קיימת, רק 1.5% במועצה האזורית, אבל זה לא סימן לשפע אלא לאילוץ. בעוד בישראל רק 12% עצמאים, בגולן 45% מהתושבים עצמאים. "אנשים עושים הכל כדי להתפרנס. הם הופכים ליזמים", הוא מסביר.

שוויון ושותפות

קלנר לא מחכה לממשלה, אבל גם לא מוותר לה. הוא מודה על סיוע נקודתי, מבקר רפורמות שפוגעות בגולן, ובעיקר מתוסכל מחוסר האמון: "המדינה חייבת לי 22 מיליון שקלים. נתתי שירותים, לקחתי הלוואות, שילמתי ריבית. למה אני צריך להתחנן לכסף?"

ובסוף, חוזרים שוב לחינוך ולתרבות. לא לכבישים, לא למדרכות. "ההשקעה הכי חשובה היא בחינוך מצוין", קלנר מדגיש. הפער מול המרכז - בחוגים, בתרבות, בבריאות - הוא זה שגורם לאנשים לעזוב בגיל מבוגר. להצגה נוסעים לכרמיאל, לרפואה מתקדמת נוסעים לרמב"ם.

"אין שוויון הזדמנויות לילד או למבוגר, ובזה צריך להשקיע. יש כאן צוותים מעולים של חינוך, אבל היכולת שלנו לעשות חינוך מצוין תלויה בתקציבים. במרכז הארץ יש עשרות חוגים במרחק חמש דקות, בגולן זה לא ככה", הוא אומר.

בשנה הבאה אמורה להיפתח בקצרין פקולטה לווטרינריה של אוניברסיטת קריית שמונה (תל חי), וקצרין מקדמת 100 דונם להקמת פקולטה להנדסה חקלאית של האוניברסיטה הצפונית. קלנר מרגיש שותפות עם קצרין ומדבר על זה בנשימה אחת: "סיפור הארנונה הוא שולי לאירוע האמיתי. מאות סטודנטים יניעו את הכלכלה בגולן. אני, יחד עם קצרין, גם סגרנו שאת החלטת הממשלה של 700 מיליון שקלים נחלק שווה בשווה".

המועצה האזורית וקצרין עובדות יחד. ככה זה כשיש להן חמישה מוסדות חינוך בשותפות מלאה, ובהם בית הספר התיכון האזורי "נופי גולן" שבקצרין. גם בניין המועצה נמצא בקצרין. "זה כמו זוגיות, אנחנו עובדים בזה כל הזמן", קלנר מסכם.