ואז האם צעקה: "תשתקו, הבן שלי מוסר את נפשו כדי להגן עליכם"

אתמול בבוקר (רביעי), בשעה שמונה ושלוש דקות, נעצר אוטובוס מול לשכת הגיוס בתל השומר, וכמו בתרגולת של פלוגת חי"ר - בתוך שניות הוא התרוקן, וכל חרדי שירד ידע בדיוק את תפקידו בכוח: שניים נשכבו על הכביש, שלושה הסיחו את דעת השוטרים, אחד צילם והיה גם האחראי שכיוון במומחיות את החוליות בשטח. לדעתי, זיהיתי שם פוטנציאל רציני לקצונה.

רק כמה חבל שכל האנרגיות שהושקעו בפעולות הגרילה האלו היו כדי לגרום למעט החרדים שבכל זאת רצו להתגייס אתמול לצה"ל, להתחרט ברגע האחרון.

"כולם מבורכים, אנשים טובים, ואני בעד שכל אחד יעשה מה שהוא חושב לטובת עם ישראל", אמר נחמן אליהו ענסי, שהגיע עם אשתו מרים בדרכו לשרשרת החיול. "לי היה ברור מאז ומתמיד שאתגייס. אמנם היה קצת קשה, כי באתי מרקע חרדי, אבל עשיתי זאת".

כפיר היימן: "בגיוס הקודם, החרדי קיבל מכות רצח. אני לא מוכן לקבל זאת. הייתי רס"פ של פלוגת ח"ץ (חרדים צנחנים), והם פי אלף יותר יהודים מאלה"

כל חרדי שנכנס ללשכת הגיוס זכה לליווי קולני ממקהלת משכנעים. מצד אחד, חרדים שקראו לו "כופר", ומצד שני - קבוצה ממפלגת "המילואימניקים" שאמנם היתה מיעוט, אבל סירבה להרכין ראש. "ראיתי בפעם שעברה את התמונות מהגיוס החרדי והזדעזעתי", סיפר כפיר היימן, שעשה חמישה סבבי מילואים במלחמה האחרונה.

לדבריו, "המשטרה עמדה בצד, והמתגייס החרדי קיבל מכות רצח. אני לא מוכן לקבל זאת. בתפקידי האחרון הייתי רס"פ של פלוגת ח"ץ (חרדים צנחנים), והם פי אלף יותר יהודים מאלה. שלמה המלך ומשה רבנו היו מתהפכים בקברם אילו היו יודעים שזה מה שעשו מהיהדות".

בין כיפה למדים

המשטרה סגרה את דרכי הגישה ללשכת הגיוס כדי להקל על עבודתה, אבל זה לא הפריע לחרדים להמשיך להישכב על הכביש כמחאה, ולאתר את מי שזקוק מבחינתם ל"גלגל הצלה לפני שיטבע בים החילוני".

לא רק שכנועים בעל פה רצו במקום, אלא גם כרוזים ובהם הנחיות לשעת חירום - כמו הבהרה שפתיחת דלת לשוטר צבאי אינה חובה, וששדה התעופה הוא זירת מעצרים. פורסם אפילו מוקד טלפוני במקרה של מעצר, ואיתו הנחיה לחרדים לשמור על זכות השתיקה אם בכל זאת הצליחו לתפוס אותם.

"אני חרדי לשעבר", סיפר בחור חובש כיפה שחורה שהחזיק בידו צו גיוס. "לדעתי, כל עוד לומדים בישיבה לא צריך להתגייס, אבל השאר חייבים. וגם אם זורקים לי כאן מילים, זה פחות מעניין אותי".

יחזקאל מבני ברק: "ב-7 באוקטובר היה מחדל, אבל באותו יום היו יכולות להצטרף גם איראן ולבנון. יכלו לגמור אותנו, אבל לא הצליחו רק בזכות שומרי התורה"

אל שער לשכת הגיוס הגיע לפתע רכב. מלפנים ישבו הורים ומאחור בנם. האם ביקשה מהחיילים לפתוח את השער מאחר שבנה חושש לצאת כשהכל מסביב רועש וגועש. בסוף היו אלה שלושה בלשים על אזרחי שגוננו על הבן כל הדרך לשער הכניסה.

כשקריאות החרדים התעצמו עם "כופר, תוריד את הכיפה", הסתובבה האם וצעקה: "תסתמו את הפה, הבן שלי מוסר את נפשו כדי להגן עליכם". אבל זה היה דו-שיח של חירשים. נראה ששום חוק גיוס לא ישכנע את המפגינים לפשוט יום אחד את חליפותיהם, לעלות על מדי צבא ולתרום למדינה - שהם לא מכירים בה.

אליעזר, שהמתין לבתו החיילת: "הם לא מאמינים בקיום מדינת ישראל, אבל כן מאמינים בתקציבים. אני מקווה שיום אחד אלוהים ישלח אות ונגיע לפתרון"

קווים שלעולם לא ייפגשו

אליעזר ביטון, קבלן בניין מחולון שנקלע למקום בעת שהמתין לבתו החיילת, אמר לאחד החרדים: "אחי, אתה חי בשבט שהוא מדינת ישראל. אני מקווה שיום אחד אלוהים ישלח אות ונגיע לפתרון".

החרדי לא התרשם מהשבט שסידר לו הקבלן. "מצידי שיהיה פה שלטון בריטי", ענה. "סבא שלי חי בשלום עם הערבים, ורק אחרי שהציונים התחילו להתעסק איתם הם בחרו לשנוא אותנו".

ביטון המשיך לדבר על תרומה ושותפות, אבל בסוף הרים ידיים. "יש לו קו מחשבה מנותק מהמציאות", נאנח. "זה הראש. לא מאמינים בקיום מדינת ישראל, אבל כן מאמינים בתקציבים".

אתמול לא הגיעו המוני מתגייסים חרדים, אבל עימותים לא היו חסרים בכניסה לתל השומר. הימן, המילואימניק, התהלך עם דגל ישראל וצעק. "אם לא אני וחבריי ב-7 באוקטובר, כולכם הייתם מתים". מולו עמד יחזקאל מבני ברק, ובגרון ניחר קרא: "פרזיט, אוכל חינם. חבורת מיסיונרים, תסתלקו מכאן".

יחזקאל הוא חרדי שבקלות יכול היה למצוא את מקומו בבית "האח הגדול", בתפקיד הכוכב. הוא אמנם לא יודה, אבל נראה שהוא אוהב תקשורת ופרובוקציות, ובסוף - כשהוא כבר אדום ממאמץ - הסביר למה מדובר בשני קווים שלעולם לא ייפגשו.

"ב-7 באוקטובר היה מחדל, הצבא לא תפקד, אבל באותו יום היו יכולות להצטרף גם איראן, לבנון וחזיתות נוספות", נתן החרדי את פרשנותו למצב. "יכלו לגמור אותנו, אבל לא הצליחו רק בזכות שומרי התורה והמצוות".